קיוויתי לכתוב בפוסט הזה שסיימנו את השירותים בקומה השניה. כנראה שהייתי יותר מדי אופטימית לחשוב שבשבעה ימים, שני זוגות ידיים וחתול אחד אפשר להספיק הכל. השבוע הראשון אם כך הוקדש להתרוצצויות בין החנויות ובתי המלאכה השונים. אחרי דפדוף באין ספור קטלוגים והשוואות מחירים הזמנו אריחים לבנים, כלים סניטריים, ברזים וקורות עץ לריצוף.

בין ביקור בחנות אחת לשניה התחלנו לפרק את השירותים הישנים, גלגלנו במדרגות את האסלה, הבידה, הכיור וכמעט נרמסנו על ידי אמבטית הפלדה. השלב הבא היה הסרת הקרמיקות והריצוף, חלוקת התפקידים היתה מאד ברורה, פייטרו שובר ומפיל על הרצפה את האריחים ללא רחמים ושרון עם את חפירה מעמיסה לדלי ומורידה לגינה. כנ"ל לגבי הריצוף, פייטרו משתולל עם המקדח ושרון עם הדלי סופרת מדרגות. כן כן, גם אני שאלתי למה אי אפשר לזרוק מהחלון?

התקדמנו מעולה, פירקנו הרסנו ושברנו הכל .את עבודות הצנרת והחשמל נעשה ביחד עם המטבח המיועד מכיוון שהוא נמצא בחדר הסמוך עם קיר משותף. הצצתי פנימה לתוך החדר וחשכו עיניי, ניירות, מסמכים, ספרים, תוכניות, דיסקטים, סרגלים, חותמות ושלל כלי כתיבה שהובאו לחדר לפני עשר שנים הישר מהמשרד שסילביו, אבא של פייטרו, סגר. כדי להפוך את החדר למטבח נצטרך למצוא מקום חדש לשרידי המשרד הישן עם עדיפות גבוהה למקום בבית של מישהו אחר. מריה, אמא של פייטרו לא הסכימה בשום פנים ואופן לקבל את האוצר. ניסינו אצל הדודה פיירה, את קובי החתול היא אמנם לא הסכימה לקבל אבל אולי נוכל לשכנע אותה לארח כמה ספרים, לא רק שקיבלנו תשובה שלילית בעליל, למחרת מצאנו בגינה שלנו את כל החפצים והרהיטים הישנים שפייטרו השאיר אצלה בדירה.

התחלתי להשלים עם העובדה שמה שנמצא בבית לא יוצא ממנו. הצטיידתי במסיכה, שואב אבק ושקיות אשפה למחזור בכל הצבעים והגדלים. עליתי חדורת מוטיבציה לחדרון בעליית הגג. פיניתי משם בדים ישנים, כדורי צמר, מסרגות, שמיכות, מצעים, מזוודות ישנות, תיבות עץ, שידות ורהיטים עתיקים, מאובקים ואכולים אך עם פוטנציאל אדיר לפרק ב' אצלי בסלון . ניקיתי את החדר וסידרתי לאורך הקירות מדפים וספריות, במרכז החדר שמתי שולחן, כסא ומנורה (ע"ע פינת עיון) . אחרי יומיים של ספירת המדרגות המובילות לגג סיימתי להעלות את כל מה שלא קיבלתי עליו אישור לזרוק ושלחתי לכל בני המשפחה הזמנה לפתיחה הרשמית של ארכיון סילביו פצ'יני.

טקס הפתיחה היה זריר, לא היו נאומים ובטח שלא כיבוד קל, הקהל התפזר ועשינו דרכינו למזבלה העירונית. כרטיס מועדון חינמי לתושבי העיר מקנה כניסה חופשית לאתר הזבל שם אפשר להפטר וגם למצוא כל גרוטאה אפשרית. עם נוף פסגות ההרים המושלגות ובתקווה להמשיך לייצר כמויות זבל גדולות, אנחנו יוצאים לפגרה של כמה שעות במדרונות הסקי.

! Arrivederci