השבוע שלי התחיל בהתכווצות שרירים נוראית, חצי יום סקי הספיק לי בכדי לגלות שרירים חדשים שלא ידעתי על קיומם והמשיך בביקור פתע של חברים ותיקים מימי הלימודים. מאז העבודות בקומה למעלה לא היה לנו זמן להתעסק עם קומת הקרקע. חציית המסדרון עם זבל וכלי עבודה והאבק שנוטה להשתקע על כל משטח שהוא פוגש בדרכו גרמו לי להכנס ללחץ קל לקראת הביקור. קיבלתי התרעה של שעה בצורת סמס – אנחנו בדרך! פייטרו, קובי ואני נכנסנו מיד לפעולה, דברים התעופפו, נקברו, נדחסו וקופלו במרץ רב ולטאץ' האחרון פייטרו העביר סמרטוט רייחני ולח על הרצפה בזמן שאני דאגתי להכנת העוגה.

באיחור קל אך אופנתי ששיחק לטובתינו הגיעו החברים. התנשקנו, התחבקנו, היינו מנומסים ואז הם אמרו  – קראנו בבלוג על העבודות, אנחנו רוצים לראות את הדבר האמיתי. חילקנו להם וסטים זוהרים וקסדות פלסטיק (בכל זאת אנחנו עומדים להכנס לאתר בנייה) ולקחנו אותם לסיור מודרך שאותו העביר הבנאי והקבלן הראשי, פייטרו פצ'יני. היתה בהחלט התפאלות מהקירות הסדוקים, מחוטי החשמל הפזורים, מהצנרת שלא מחוברת לכלום, מכמות כלי העבודה, מהסולמות, מהארגזים, אך בעיקר מהפוטנציאל! אין ספק שבשלב זה של העבודות מילת המפתח היא פוטנציאל – הוא אכן גדול. הסיור הסתיים, התנערנו מהאבק והתיישבנו לארוחת צהריים.

על התפריט היה אחראי השף, האדריכל, הכל יכול ובעל הדיפלומה המכובדת מבית הספר העליון להכנת פיצה, פייטרו. את הארוחה פתחנו עם יין טוסקני וברזאולה (Bresaola) שמקורה במחוז וולטלינה, האזור הקסום בין הרי האלפים לאגם קומו. את פרוסות בשר הבקר הגשנו עם עלי רוקט, נגיעות פרמזן, לימון, פלפל ושמן זית (תוצרת משפחת פצ'יני כמובן). אחרי שסיימנו את המנה פייטרו חזר למטבח ועמל על מנת הדגל של מחוז וולטלינה – פיצ'וקרי (Pizzoccheri), מנה עשירה בכולסטרול ולא רק, נהוג לאכול אותה באיזור ההרים בגבול שבין איטליה לשוויץ והיא מתאימה בייחוד לחודשי החורף הקרים.

הפיצ'וקרי זה פסטה (בכל זאת אנחנו באיטליה..) מסוג טלייטלה, עבה ושטוחה, מכינים אותה משני שליש קמח כוסמת אשר נותן לה את הצבע האפרפר ומשליש קמח רגיל – אנחנו פשוט קונים אותה טרייה בסופר. את הפיצ'וקרי מבשלים בסיר מלא מים עם קוביות תפוחי אדמה ועלי מנגולד. כאשר הם מוכנים מסדרים שכבה של הפסטה והירקות בתבנית רחבה ועליה שופכים כמות נדיבה של חמאה מותכת עם שום ועלי מרווה ומפזרים קוביות גבינה צהובה מסוג וולטלינה קאזרה (Valtellina Casera). חוזרים על אותה הפעולה עם עוד שכבות פסטה, חמאה וגבינה. בסיום הרכבת המנה, למי שהיה נדמה שלא מדובר בפצצה מתקתקת, מפזרים מעל גבינת פרמזן מגורדת. הבחירה היתה מוצלחת, התחבבה על אורחינו וגורדה עד טיפת הגבינה המותכת האחרונה.

אכלנו, שתינו, קינחנו בעוגה, קפה וליקר צמחי מרפא Braulio ממחוז הוולטלינה גם הוא. דידינו בקושי אל הפיאצה המקומית ולטיול קצר בטיילת לאורך האגם שלאחריו נפרדנו מהחברים. החזרה לשגרה היתה מעט כבדה ולמרות זאת עלינו למעלה והמשכנו במלאכת חריצת תעלות לצנרת חשמל, הנחת הקופסאות והשחלת החוטים. בשלב הבא נניח את צנרת המים ונרכיב את הברזים בשירותים ובמטבח.

תמונה אחרונה למי שחשב שאני מתבדחת לגבי הדיפלומה…