כבר הרבה זמן שלא כתבתי על ההתקדמות בשיפוץ הבית והסיבה העיקרית לכך היא שאנחנו עומדים באותו המקום, שלא לומר כמה צעדים אחורה. בפעם אחרונה סיפרתי על כך שהופיעו סדקים בקירות הגבס שהתקינו סרגיי וחברו הרומני ששמו לא ידוע ועל התיאוריות המופרכות שלהם לסיבת הופעתם (הבית "זז").

סיליקון לסתימת חריצים עקומים

על פי התיאוריה הפשוטה יותר, העבודה פשוט לא התבצעה כראוי ולכן ביקשנו מהם לחזור למקצה שיפורים. אחרי מספר ביטולים, הברזות ומספר לא מבוטל של שיחות טלפון "אז אתה בא מחר?" התייצב הטנדר הלבן של סרגיי אצלנו בחצר. פייטרו לא היה בבית ולי סרגיי לא מקשיב (נו, אישה) אבל היתה שם מישהי שהצילה את המצב. סבתא שלי שהיתה באותו הזמן בביקור לקחה את הפיקוד על עצמה ברומנית רהוטה ושוטפת ("קומ סה ספונה וכיוצא בזה).

אולי בכל זאת נשים פנלים...

עם מכונת חיתוך מיוחדת שהשכיר מחנות הכל בדולר הוא ניתק את הלוחות מהרצפה. חבל (מאד) ששכח לעשות זאת עם פלס כי החיתוך יצא עקום (למדי) לטעמנו בייחוד לאור העובדה שלא רצינו לשים פנלים ברצפה. שאר התיקונים התבצעו באופן יחסית סביר ועכשיו עלינו להמתין שהכל יתייבש לפני שלב ההתחננויות – תחזור לטייח.

חריץ בחיבור

בתום יום העבודה ביקש ממני לבקר בחדר בתדירות גבוהה ואף לקפוץ ולרקוד בו כאילו היה דיסקוטק בכדי לוודא שהסדקים לא חוזרים, ללא ספק שיטה חדשנית ומעניינת! רק אחרי שיסיים את עבודת התיקון גם במסדרון ובחדר השני נוכל להמשיך עם התקנת השקעים והמתגים, לשייף את רצפת העץ העתיקה ולהמשיך בתוכנית המקורית. הרבה נשימות עמוקות וים של סבלנות!

מחכים לשלב ב'

שנה טובה לכולם!