ואל די מלו | Val di mello:

עמק קסום ומיוחד בכל עונות השנה שנמצא כשעה נסיעה מקוליקו. בשנת 2009 הוכרז כשמורת טבע מוגנת, ומאז העמק נחשב לשמורה הגדולה ביותר בחבל לומברדיה. במקום מסלולי הליכה קלים, אגמים שמתאימים לרחצה בקיץ, השתקפויות וטבע עוצרי נשימה, מתאים מאד גם למשפחות עם ילדים. לחובבי טיפוס קירות, זהו המקום המושלם עם יותר  מעשרים קירות גרניט לטיפוס. לאורך המסלול יש מספר מסעדות וקיוסקים אבל הכי מומלץ להצטייד מראש ולהנות מפיקניק בטבע. הגעה עם הרכב עד לעיירה San Martino, משם ניתן להתקדם רגלית (2ק״מ) או להנות משירותי ההסעה שפועלים במשך כל היום.

מנזר פיונה ועד לחופי הרחצה של אגמון פיונה:

בחצי האי אולג׳סקה (Olgiasca) נמצא המנזר של פיונה (Abbazia di Piona), מבנה אדריכלי מהתקופה הרומנסקית מהמאה ה-11. מעבר להתרשמות מהמבנה עצמו, תוכלו להשקיף משם על החוף המערבי ולנהות מהשלווה והשקט בדיוק כמו הנזירים, שעד היום מאכלסים את המקום. ניתן להגיע ברכב או במעבורת שיוצאת מקוליקו ומעיירות נוספות על האגם. מהמנזר יוצא מסלול הליכה מעגלי מסביב לחצי האי, אורך המסלול כ- 4 ק״מ (מסומן אדום לבן מס׳ 7) והוא עובר דרך נקודות תצפית מרהיבות של האגם וגם בעיירה אולג׳סקה עצמה. למגיעים מקוליקו בסירה, ניתן להתחבר למסלול 7a שמגיע עד לחוף הרחצה באגמון פיונה – ומשם החזרה ברגל למרכז קוליקו קצרה (כרבע שעה רגלית).

*הדרך חזרה לקוליקו מחוף פיונה*

החוף הקסום, סאן פדלינו:

נצלו יום שמש יפה להפלגה מקוליקו לאגם מזולה (Mezzola) ולעצירה בחוף הרחצה עוצר הנשימה  – סאן פדלינו (San Fedelino). מהפיאצה של קוליקו תוכלו להשכיר סירות חשמליות שלא דרוש עבורן רישיון. משך ההפלגה מהנמל בקוליקו לחוף הוא כשעה וחצי. ניתן להגיע גם עם רכב לאזור ולצעוד רגלית לחוף אבל לא הייתי מציעה לוותר על אחת החוויות היותר יפות שיש לאגם להציע.

עמק ג׳רולה, אגם קולינו:

העלייה לעמק ג׳רולה (Valgerola) מתחילה בעיירה מורבניו (Morbegno), רגע לפני תחילת הסיבובים במעלה ההר תוכלו לעצור בבית קפה/מאפיה מהותיקים של מורבניו דולצ׳ה פורנו (Dolce Forno). עם האוטו ניתן להגיע עד לריפוג׳יו בר ביאנקו (Bar Bianco) שנמצא בגובה 1506 מ׳. במקום מסעדה עם מטבח מקומי, בר-קפה, מתקנים לילדים ונקודת יציאה למספר מסלולי טיול. אחד המומלצים הוא אגם קולינו (Culino) שנמצא בגובה 1959 מ׳. משך המסלול מהחניה עד האגם כשעתיים. מהאגם ניתן להמשיך בטיפוס עד לפסגת הר הרוזטה (Monte Rosetta) שנמצא בגובה 2147 מ׳ (עוד כשעה וחצי). באוגוסט תמצאו לאורך כל הדרך שיחי אוכמניות ואם בחרתם ביום טוב תפגשו גם את רועי הצאן שמכינים בבקתות האבן שפזורות לאורך הדרך גבינות מקומיות.

ואי אפשר לסיים בלי קצת אוכל, בחודשי הקיץ מתקיימים פסטיבלי אוכל ופלוקלור מקומי. בראזורה (Rasura) מתקיים פסטיבל האוכמניות (Sagra del mirtillo) בו מוגשת ארוחה שלמה מתפריט על בסיס אוכמניות שנקטפו באיזור. בספטמבר מתקיים במורבניו ובואל ג׳רולה פסטיבל הביטו (Sagra del Bitto) – הגבינה המזוהה ביותר עם עמק וולטלינה. ובאוקטובר פסטיבל יין (Morbegno in cantina) בעיירה מורבניו והכפרים בסביבתה, אליו מגיעים למעלה מעשרים אלף משתתפים בשנה.

עוד בהרים – ריפוג'יו דאלקו Rifugio Alpino Dalco שנמצא בגדה המערבית של האגם ומשקיף עליו מגובה 1000 מ'. המקום מציע גם חדרי אירוח וגם מסעדה עם מטבח מקומי בה לא תמצאו תפריט. הקונספט מיוחד, כל הסועדים במסעדה מוזמנים להגיע באותה השעה ומתחילים את הארוחה יחד. במקום מוגשות מנות ראשונות, פסטות, עיקריות, גבינות וקינוחים כאשר המחיר לסועד קבוע. מספר טלפון להזמנות תמצאו אצלהם באתר.

ועוד הצעה אחת ודי – מדי שנה בחודשי הקיץ פייטרו ואני מארחים לארוחות אינטימיות על טהרת המטבח המקומי של עמק וולטלינה בבקתה המשפחתית שלנו בהרים. אם אתם מעוניינים להיפגש איתנו ליום חוויתי וקולינרי במיוחד אתם מוזמנים ליצור איתי קשר.

The post אגם קומו – המלצות חלק ג׳ appeared first on pasta every day.

החדר עצמו מרווח ומואר מאד, יש בו חלון גדול שמשקיף לכיוון האגם ויציאה למרפסת פינתית הנמצאת בנקודה אסטרטגית במיוחד.
הקו העיצובי שהנחה אותנו, כמו בשאר חדרי הבית, היה שילוב של ריהוט מודרני ועכשווי יחד עם פריטים עתיקים שנמצאו בבית או כאלו שהם בעלי ערך חשוב מההיסטוריה ומהסיפור המשפחתי.
שידת העץ העתיקה היתה חלק מהחדר המקורי והיא נמצאה במצב מצויין, את הכיסא שמשמש כשידת לילה מצאנו בעליית הגג ולחדר הבאתי גם פריט ישן מהארץ. סינר תחרה שסבתא שלי הכינה כשהיתה תלמידת בית ספר והוא מוסגר במיוחד עבור חדר השינה. שאר הרהיטים וגופי התאורה נרכשו.
להשלמת העיצוב תפרתי כריות נוי למיטה, וילונות לחלונות ופוף לכיסא הנדנדה (לפי הדרכה פשוטה ומוצלחת מהאתר הזה). מאחורי הדלת תלוי מתלה בגדים שנקנה בשוק יד שניה השבועי שמתקיים בחודשי הקיץ בקוליקו ונקרא "אוצרות מעליית הגג", הפרחים נקטפו מהגינה וגם זר הלבנדר המיובש.

חדר השינה הזה הוא חלק מהדירה אותה אנו משכירים לאורחים שלנו (כל הפרטים – כאן) וזו הזדמנות להודות לכולם על התגובות המשמחות, הפניות הרבות וההזמנות שמציפות אותנו, הלוואי והיו לנו מספיק חדרים לארח את כולם!

לקראת האביב אנחנו מרעננים את חדר השינה הנוסף ביחידת האירוח כדי לתת מענה לכל אותן משפחות שפנו אלינו לגבי אירוח עם ילדים. בקומה נפרדת אנחנו משלימים בימים אלו שיפוץ מאסיבי של יחידה זוגית עם שירותים צמודים וממשיכים הלאה לקומת הקרקע.

The post חדר השינה appeared first on pasta every day.

לאט לאט התחלנו לפנות, לזרוק ולנקות, ארגנו את קומת הקרקע באופן שנוכל להכנס לגור בבית ובו זמנית ולהמשיך בעבודות השיפוץ. אחרי שהתמקמנו למטה עלינו קומה, היא היתה עמוסה ברהיטים, ניירות, מחשבים, שמיכות, וילונות ואין ספור חפצים שנאגרו בה במשך השנים. כל דבר שהיה בעל פוטנציאל לעבור שיקום ושימוש חוזר -נשמר, כל השאר נזרק.

אחרי שהקומה התרקונה לחלוטין עבדנו על הצנרת החדשה, חשמל, חיזוקים, גבס, נגרות, צבע, שימור רצפת הפרקט המקורית ולבסוף הריהוט. מתומצת בכמה משפטים נשמע שזאת היתה עבודה יחסית פשוטה ומהירה, בפועל זה לקח כמה שנים טובות. את רב העבודות עשינו במו ידינו ובמקביל שילבנו עבודה על פרוייקטים עבור לקוחות (כמו זה, זה וזה). קודם השלמנו את בניית המטבח, אח"כ הגיעו השירותים, הסלון ובחודש האחרון סיימנו את שיפוץ הקומה, עם המסדרון וחדר השינה (פוסט מורחב בהמשך).

את כל זה אני מספרת לכם (בהתרגשות רבה!) מכיוון שסוף סוף הגענו לשלב שבו אנחנו יכולים לפתוח את הבית בפני אורחים. מאז שהתחלתי לכתוב את הבלוג אני מקבלת אין סוף מיילים עם בקשות להמלצות למקומות לינה באגם קומו ומהיום אני יכולה לענות – תבואו אלינו!

תקבלו קומה משופצת וחדשה, עם שירותים מפנקים, מטבח גדול ומאובזר, סלון חמים עם פינת אוכל, חדר שינה עם נוף לאגם, מרפסת רחבה ושטופת שמש, גינה ענקית לרבוץ בה עם גינת ירק ועצי פרי. כל זה במרחק הליכה מהפיאצה, מהמסעדות, בתי הקפה, שווקי סוף השבוע וחופי הרחצה. תוכלו לקחת את האופניים לטיולים בשמורות ובשבילים הקרובים לבית, לצאת לטיולי כוכב, הפלגות באגם, טרקים בהרים, וכל פעילות אחרת שתחפצו בה. על קוליקו והסביבה מזמינה אתכם לצפות בסרטון המרהיב הזה ולהזמנות, בירור תאריכים, מחירים וכל שאלה אחרת מוזמנים לשלוח מייל לכתובת: gursharon @ gmail.com

The post לינה ואירוח באגם קומו appeared first on pasta every day.

טעימה מהאגם: וארנה – בלאג׳יו – מנאג׳יו

את הבוקר מתחילים מעל העיירה וארנה (Varenna), בטירת וציו (Castello di vezio). יש חניה מסודרת מחוץ לכפר והליכה רגלית קצרה שעוברת דרך בתי האבן העתיקים מובילה לטירה, שם מתגלה תצפית פנורמית מרהיבה על האגם. בקיץ נערכת מדי יום הדגמת בזיירות שזוהי אמנות השימוש בבזים ובדורסים לצורך ציד. זהו ללא ספק אחד האתרים המיוחדים על האגם. משם יורדים לעיירת הדייגים וארנה לסיור בין הסמטאות הצרות והקסומות שלה והליכה לאורך הטיילת. צהריים מומלץ לאכול במסעדת הסלואו פוד Cavallino bianco שנמצאת מול תחנת המעבורת, אותה תוכלו לקחת לעיירה בלאג׳יו (Bellagio) שנמאצת בדיוק בנקודה בה מתפצל האגם לשתי זרועות. מעבר לטיול בעיירה עצמה מומלץ לבקר גם בגנים המטופחים של וילה מלצי (Villa melzi). את המשך היום אפשר להעביר בגדה המערבית של האגם, בעיירה מנאג׳יו (Menaggio) ולסיים את הטיול עם הגלידה הכי טובה בקומו שנמצאת על הטיילת של גראבדונה (Gravedona) או להמשיך לארוחת ערב במסעדה קה דה מאט (בעברית: בית משוגעים) שנמצאת גם היא בעיירה.
עוד על הדרך:  נקיק המים של בלאנו (Bellano) המכונה ״האיום״ בשל עוצמת הרעש שיוצר מפל המים. הכניסה בתשלום סמלי והמסלול קצר אך מרשים ביותר.
במרחק הליכה משם נמצא בית הקפה-קונדיטוריה LORLA שמומלץ בחום להתעכב עליו. המאפים, העוגות והפטיסרי שלהם לא פחות מ-מושלמים!

נקודת תצפית ממבצר וציו

הגנים של וילה מצלי

בלאג׳יו

טעימה מהעמק: משמורת הציפורים ועד מורבניו

את המסלול הזה אפשר לעשות גם עם רכב וגם על אופניים. שביל אופניים מסודר יוצא מהפיאצה של קוליקו, שם גם ניתן להשכיר ציוד רכיבה, ומגיע עד לעיר מורבניו (Morbegno) דרך כל האתרים המומלצים כאן. דרך חוף הרחצה הצפוני של קוליקו נכנסים לשמורת הציפורים הנודדות פיאן די ספניה (Pian di Spagna). בין השנים 1535-1706 שלטו באיזור הספרדים והשאירו באיזור שני מונומטים חשובים ופתוחים עבור מבקרים: המבצר הצבאי פאונטס (Forte di Fuentes) והכנסיה הרומנסקית סאן פדלינו (San Fedelino). הפסקת צהריים אפשר לעשות באגריטוריסמו לה פיורידה (La Fiorida), במקום פינות חי, מדשאות, מסעדה, חדרי אירוח, טיפולי ספא וחנות בה תוכלו לרכוש מהתוצרת המקומית. הנקודה הבאה היא העיר מורבניו, בימי שבת מתקיים שוק גדול במרכז העיר וכמעט בכל סופשבוע תמצאו דוכני עתיקות ויד שניה לאורך סמטאות העיר העתיקה. לא לפספס, חוזרת, לא לפספס, את חנות הגסטרונומיה  האחים צ׳פוני (Fratelli Ciapponi), היא נפתחה בשנת 1885 ושנכנסים פנימה נראה כאילו כלום לא השתנה מאז. מעבר לסחורה המקומית שנמכרת בה, מתחבאים בחנות שני מרתפים מרשימים ועמוקים, האחד ליינות והשני לגבינת הביטו שמיוצרת בעמק הוולטינה.

מסלול רכיבה לאורך נהר האדה

La Fiorida

Fratelli Capponi

טעימה משוויץ: מקיאבנה ועד סוליו

מתחילים את היום בעיר קיאבנה (Chiavenna), לא לוותר על קפה ומאפה בבית הקפה מסטאיי (Mastai) שנמצא על הרחוב הראשי. אחרי שיטוט במרכז העתיק של העיר ובמבנים ההיסטורים שיש לה להציע, מומלץ לבקר בארמון המרהיב מתקופת הרנסנס, ורטמאטה פרנקי (Vertemata) שנמצא בעיירה הסמוכה, פיורו (Piuro). בהמשך הדרך הראשית נמצאים המפלים העוצמתיים אקווה פראג׳יה (Acqua fraggia) שנופלים מגובה של אלפיים מטרים, אליהם ניתן להגיע בקלות מנקודת החניה. בחזרה לכביש הראשי, נסיעה של מספר דקות ומגיעים לגבול עם שוויץ. מומלץ לבקר בעיירה הציורית סוליו (Soglio) שמספקת תצפיות מרהיבות על האלפים השוויצרים. אם תרצו לטעום עוד קצת מהיופי והסדר השוויצרי, העיר סן מוריץ והדרך אליה, העוברת בין הרים ושלושה אגמים, נמצאת פחות משעה נסיעה מהגבול. בחזרה לאיטליה – שתי אופציות לארוחת ערב: ראשונה, סמוך לגבול, מסעדה מקומית שמתהדרת בכוכב מישלן – לאנטרנה ורדה והשניה, בעיר קיאבנה, גם כן מטבח מקומי ומוקפד – מסעדת אומו סלבאטיקו (בעברית: פרא אדם).

Acqua Fraggia

Chiavenna

Soglio

The post אגם קומו – המלצות חלק א' appeared first on pasta every day.

באיחור קל אך אופנתי ששיחק לטובתינו הגיעו החברים. התנשקנו, התחבקנו, היינו מנומסים ואז הם אמרו  – קראנו בבלוג על העבודות, אנחנו רוצים לראות את הדבר האמיתי. חילקנו להם וסטים זוהרים וקסדות פלסטיק (בכל זאת אנחנו עומדים להכנס לאתר בנייה) ולקחנו אותם לסיור מודרך שאותו העביר הבנאי והקבלן הראשי, פייטרו פצ'יני. היתה בהחלט התפאלות מהקירות הסדוקים, מחוטי החשמל הפזורים, מהצנרת שלא מחוברת לכלום, מכמות כלי העבודה, מהסולמות, מהארגזים, אך בעיקר מהפוטנציאל! אין ספק שבשלב זה של העבודות מילת המפתח היא פוטנציאל – הוא אכן גדול. הסיור הסתיים, התנערנו מהאבק והתיישבנו לארוחת צהריים.

על התפריט היה אחראי השף, האדריכל, הכל יכול ובעל הדיפלומה המכובדת מבית הספר העליון להכנת פיצה, פייטרו. את הארוחה פתחנו עם יין טוסקני וברזאולה (Bresaola) שמקורה במחוז וולטלינה, האזור הקסום בין הרי האלפים לאגם קומו. את פרוסות בשר הבקר הגשנו עם עלי רוקט, נגיעות פרמזן, לימון, פלפל ושמן זית (תוצרת משפחת פצ'יני כמובן). אחרי שסיימנו את המנה פייטרו חזר למטבח ועמל על מנת הדגל של מחוז וולטלינה – פיצ'וקרי (Pizzoccheri), מנה עשירה בכולסטרול ולא רק, נהוג לאכול אותה באיזור ההרים בגבול שבין איטליה לשוויץ והיא מתאימה בייחוד לחודשי החורף הקרים.

הפיצ'וקרי זה פסטה (בכל זאת אנחנו באיטליה..) מסוג טלייטלה, עבה ושטוחה, מכינים אותה משני שליש קמח כוסמת אשר נותן לה את הצבע האפרפר ומשליש קמח רגיל – אנחנו פשוט קונים אותה טרייה בסופר. את הפיצ'וקרי מבשלים בסיר מלא מים עם קוביות תפוחי אדמה ועלי מנגולד. כאשר הם מוכנים מסדרים שכבה של הפסטה והירקות בתבנית רחבה ועליה שופכים כמות נדיבה של חמאה מותכת עם שום ועלי מרווה ומפזרים קוביות גבינה צהובה מסוג וולטלינה קאזרה (Valtellina Casera). חוזרים על אותה הפעולה עם עוד שכבות פסטה, חמאה וגבינה. בסיום הרכבת המנה, למי שהיה נדמה שלא מדובר בפצצה מתקתקת, מפזרים מעל גבינת פרמזן מגורדת. הבחירה היתה מוצלחת, התחבבה על אורחינו וגורדה עד טיפת הגבינה המותכת האחרונה.

אכלנו, שתינו, קינחנו בעוגה, קפה וליקר צמחי מרפא Braulio ממחוז הוולטלינה גם הוא. דידינו בקושי אל הפיאצה המקומית ולטיול קצר בטיילת לאורך האגם שלאחריו נפרדנו מהחברים. החזרה לשגרה היתה מעט כבדה ולמרות זאת עלינו למעלה והמשכנו במלאכת חריצת תעלות לצנרת חשמל, הנחת הקופסאות והשחלת החוטים. בשלב הבא נניח את צנרת המים ונרכיב את הברזים בשירותים ובמטבח.

תמונה אחרונה למי שחשב שאני מתבדחת לגבי הדיפלומה…

The post פיצ'וקרי ושות' appeared first on pasta every day.

זמן הכנה: לא מתכון לרגע האחרון כלים ללכלך: לא חסר

בצק

½ כוס שמן

½ חבילת מרגרינה/חמאה

½ כוס מים

2 כפות חומץ

להמיס את כל החומרים בסיר על להבה נמוכה (לא להרתיח). להסיר מהאש ולהוסיף 3 כוסות קמח. לבחוש עד לקבלת בצק נעים ומעט שומני. לרדד את הבצק ולחלק לשני חלקים שווים. חלק אחד לפרוס על תבנית עגולה משומנת. להוסיף את המילוי ומעליו להניח את החצי השני של הבצק. לחורר את הבצק עם מזלג ולאפות בחום בינוני עד הזהבה.

מילוי

לקלות על האש שני חצילים בגודל בינוני. לקלף ולמעוך את החצילים.

מילוי בשרי:  לטגן בצל קצוץ, להוסיף 250 גרם בשר טחון, מלח ופלפל לפי הטעם. משחימים מעט את הבשר ומוסיפים את החציל המעוך לטיגון קצר. מסירים מהאש ומוסיפים 3 ביצים. מקררים מעט וממלאים את הבצק.

מילוי חלבי:  להוסיף לחציל המעוך 1 חבילת גבינה "טוב טעם" , ½ חבילה גבינה בולגרית, ½ חצי חבילה גבינה לבנה רכה, 3 ביצים, מלח ופלפל לפי הטעם.

בתאבון!

The post פשטידת חצילים של סבתא רחל appeared first on pasta every day.

בין ביקור בחנות אחת לשניה התחלנו לפרק את השירותים הישנים, גלגלנו במדרגות את האסלה, הבידה, הכיור וכמעט נרמסנו על ידי אמבטית הפלדה. השלב הבא היה הסרת הקרמיקות והריצוף, חלוקת התפקידים היתה מאד ברורה, פייטרו שובר ומפיל על הרצפה את האריחים ללא רחמים ושרון עם את חפירה מעמיסה לדלי ומורידה לגינה. כנ"ל לגבי הריצוף, פייטרו משתולל עם המקדח ושרון עם הדלי סופרת מדרגות. כן כן, גם אני שאלתי למה אי אפשר לזרוק מהחלון?

התקדמנו מעולה, פירקנו הרסנו ושברנו הכל .את עבודות הצנרת והחשמל נעשה ביחד עם המטבח המיועד מכיוון שהוא נמצא בחדר הסמוך עם קיר משותף. הצצתי פנימה לתוך החדר וחשכו עיניי, ניירות, מסמכים, ספרים, תוכניות, דיסקטים, סרגלים, חותמות ושלל כלי כתיבה שהובאו לחדר לפני עשר שנים הישר מהמשרד שסילביו, אבא של פייטרו, סגר. כדי להפוך את החדר למטבח נצטרך למצוא מקום חדש לשרידי המשרד הישן עם עדיפות גבוהה למקום בבית של מישהו אחר. מריה, אמא של פייטרו לא הסכימה בשום פנים ואופן לקבל את האוצר. ניסינו אצל הדודה פיירה, את קובי החתול היא אמנם לא הסכימה לקבל אבל אולי נוכל לשכנע אותה לארח כמה ספרים, לא רק שקיבלנו תשובה שלילית בעליל, למחרת מצאנו בגינה שלנו את כל החפצים והרהיטים הישנים שפייטרו השאיר אצלה בדירה.

התחלתי להשלים עם העובדה שמה שנמצא בבית לא יוצא ממנו. הצטיידתי במסיכה, שואב אבק ושקיות אשפה למחזור בכל הצבעים והגדלים. עליתי חדורת מוטיבציה לחדרון בעליית הגג. פיניתי משם בדים ישנים, כדורי צמר, מסרגות, שמיכות, מצעים, מזוודות ישנות, תיבות עץ, שידות ורהיטים עתיקים, מאובקים ואכולים אך עם פוטנציאל אדיר לפרק ב' אצלי בסלון . ניקיתי את החדר וסידרתי לאורך הקירות מדפים וספריות, במרכז החדר שמתי שולחן, כסא ומנורה (ע"ע פינת עיון) . אחרי יומיים של ספירת המדרגות המובילות לגג סיימתי להעלות את כל מה שלא קיבלתי עליו אישור לזרוק ושלחתי לכל בני המשפחה הזמנה לפתיחה הרשמית של ארכיון סילביו פצ'יני.

טקס הפתיחה היה זריר, לא היו נאומים ובטח שלא כיבוד קל, הקהל התפזר ועשינו דרכינו למזבלה העירונית. כרטיס מועדון חינמי לתושבי העיר מקנה כניסה חופשית לאתר הזבל שם אפשר להפטר וגם למצוא כל גרוטאה אפשרית. עם נוף פסגות ההרים המושלגות ובתקווה להמשיך לייצר כמויות זבל גדולות, אנחנו יוצאים לפגרה של כמה שעות במדרונות הסקי.

! Arrivederci

The post ארכיון סילביו פצ'יני appeared first on pasta every day.

הכל התבהר לי אחרי המקלחת והקפה של הבוקר, אז זימנתי לישיבת חירום את פייטרו. “אני רוצה מקלחת ושירותים חדשים” דרשתי. לא בגלל שהאסלה כבר התנתקה מהרצפה או בגלל שהוילון של המקלחת החלודה נדבק לגוף, באמת שלא. הבעיה האמיתית היתה הצנרת. היה בה חור ומלבד הרטיבות והפטרת שנוצרה על הקיר הזרם היה חלש, כל כך חלש שלא הצלחתי להיפטר מהשמפו. הדרישה השניה היתה מטבח או לפחות פינת קפה ואם אפשר גם כיור וברז לשטוף את הספל. היתה דממה, פייטרו יצא מהבית מבלי להגיד מילה. אחרי שעה קלה חזר עם וילון חדש, קטלוג של איקאה ופטישון.

בזמן שפייטרו קדח אני דיפדפתי להנאתי בקטלוג ובחרתי לנו משטח עבודה, כיור וברז. ידענו שהמטבח יהיה זמני ולכן בחרנו בפתרון המהיר והיעיל ביותר. בכל מה שנוגע לשירותים, לשמחתי הרבה נמצאה הנזילה מתחת למקלחון ונאלצנו להחליפו באחד חדש ועל הדרך גם התפנקנו באסלה חדשה מודל שנות האלפיים.

בכדי למצוא את מקור הנזילה נקדחו כמעט כל הקירות בבית כולל חלקים נכבדים של הרצפה, דבר שעזר לנו להבין שמצב הצנרת בכי רע. צינורות הברזל שהונחו כמעט 80 שנה קודם היו חלודים לחלוטין. הדרך היחידה להמנע מקדיחת קירות באופן שיטתי תהיה החלפת הצנרת כולה. בעודי מהרהרת על הדודה פיירה, קובי החתול ואיך התגלגלנו למצב הזה, פייטרו כבר עשה דרכו לחנות קל וחומר המקומית והעמיס את המכונית בצינורות ומחברים.

אחרי שלושה ימים התקלחתי במקלחון חדש עם דלתות הזזה וזרם מים חמים חלומי שהפך למים קפואים בדיוק בשלב הקריטי, השמפו. הפעם היה זה פייטרו שקרא לי לשיחה, גמרתי את בלון הגז וככה בעצם גיליתי שגז לא גדל על העצים. למחרת התפננו לבניית המטבח, ניסרנו את המשטח, הכנסנו את הכיור, טעינו בחור של הברז, חיברנו את התנור לבלון הגז הרזרבי והופ – המטבחון שלי מוכן! ממחר עידן חדש, לא רק שאוכל להכין לי קפה בבוקר גם אכין לנו ארוחות צהרים וערב וכך אדלל באופן משמעותי את כמות הארוחות אצל מאמא (חמתי) מריה. בהזדמנות אני אקדיש פוסט על הרגלי האכילה של האיטלקים, כל אחד אצל המאמא הפרטית שלו ובינתיים, לפייטרו הגרגרן לא נותר אלא לקבל את הרפורמה שלי בהבנה.

שלב א' של השיפוץ הסתיים במהרה. קומת הקרקע מוכנה למגורים זמניים עם שירותים חדשים מהניילון, מטבחון קטנטן וקומפקטי, חדר שינה עם שני כיווני אוויר וחדר עבודה עם נוף לאגם. חברים יקרים,שלב החימום הסתיים, בשלב הבא אנחנו עולים קומה!

The post איפה מתחילים? appeared first on pasta every day.

לפני שנה בדיוק ארזתי את חפצי הרבים שצברתי במשך שנות לימודי האדריכלות שלי בפוליטקניקו במילאנו ועברתי להתגורר בצפון אגם קומו עם פייטרו (אז חבר היום גם בעל ושותף).

הכל הלך כמעט לפי התוכנית. משהו אחד השתבש בדרך. הדודה פיירה. היא לא הסכימה בשום פנים ואופן שקובי החתול יתגורר בדירה שהיתה לפייטרו בבנין שלה. מצאנו את עצמנו מחוץ לדלת, עם אוטו עמוס בארגזים, חובי הדובי וחתול מיילל בכלוב. הרבה ברירות לא היו, פילסנו את דרכינו לדלת הכניסה של בית הרוחות והשדים, הלא הוא הבית ברחוב וילאטיקו . הלילה הראשון עבר מצויין, היינו כל כך עייפים ומרוצים על כך שמצאנו סידור לחתול שלא שמנו לב לפרטים הקטנים (כמו המטבח שלא היה). למחרת בבוקר הכל התבהר. פקחנו את העיניים והודנו על כך שאיננו אלרגיים לאבק.

הבית בויה וילאטיקו נבנה בשנות השלושים של המאה שעברה על ידי סבא רבא פצ'יני, סבא של סילביו, אבא של פייטרו. עד הגעתם לעיירה קוליקו חיה המשפחה בבקתת עץ בין יערות האורן באזור ההררי של מחוז וולטלינה. לאחר המעבר לעמק, סבא רבא פצ'יני פתח מנסרה וסחר בעץ שייבא מכל רחבי איטליה, שוויץ, אוסטריה וצרפת. העסק שגשג ובשנות החמישים נוסף לבית אגף חדש בצורת מגדל, המכונה באיטלקית Torretta.

בשנות הארבעים נולד דור חדש בבית לסבא וסבתא פצ'יני, ההורים של סילביו, ריטה ופיירה.כן, אותה דודה פיירה. בשנות השבעים סילביו נישא למריה, אמא של פייטרו והם עברו להתגורר בבית ממול. גם ריטה נישאה ועזבה את הבית בויה וילאטיקו. הדודה פיירה נשארה להתגורר בבית יחד עם אמה, סבתא פצ'יני, עד למותה בשנת 1989. מאז הבית נותר יתום, מידי פעם נהגו לבקר אותו בני המשפחה כשהם עמוסים בארגזים, מזרונים, ספרים, מסמכים, בגדים, רהיטים, או כל חפץ אחר שלא היה בו שימוש אך לא רצו לזרוק אותו.

הגענו אחרי שני עשורים בהם הבית עמד נטוש. פרסנו גליונות, הדלקנו מחשבים, פתחנו יומנים ובנינו תוכנית עבודה מדוקדקת לשיקומו. אני מניחה שעצם היותנו אדריכלים עזר לנו לראות את הפוטנציאל שיש במאתיים מטרים מרובעים של זבל ואבק המשתרעים על גבי שלוש קומות וגינה גדולה. החלטנו לחלק את הבית לשלושה חלקים נפרדים: משרד אדריכלות, מגורים ואירוח על בסיס לינה וארוחת בוקר. שמחתי מאד והתרגשתי לקראת תחילת העבודה אף על פי שנודע לי שאנחנו לא נהיה רק האדריכלים, אלא גם המנקים, הסבלים, הצבעים, האינסטלטורים, החשמלאים או כל איש מקצוע אחר שידרש…בחודשים הקרובים אתעורר כל בוקר מוקדם, אעלה על מדי ב' ויחד עם פייטרו נחזיר את הבית בויה וילאטיקו לחיים..

בפוסטים הבאים אני אשתף אתכם במהלך העבודה, תוכניות, חומרים, חפצים ורהיטים שהתגלו מתחת לאבק, סיפורים מבית פצ'יני, מתכונים מהמטבח האיטלקי של מאמה מריה, מתוקים מהמטבחון שלי  ועוד שלל חוויות מהמסע אליו יצאנו.

The post הקדמה appeared first on pasta every day.