ואל די מלו | Val di mello:

עמק קסום ומיוחד בכל עונות השנה שנמצא כשעה נסיעה מקוליקו. בשנת 2009 הוכרז כשמורת טבע מוגנת, ומאז העמק נחשב לשמורה הגדולה ביותר בחבל לומברדיה. במקום מסלולי הליכה קלים, אגמים שמתאימים לרחצה בקיץ, השתקפויות וטבע עוצרי נשימה, מתאים מאד גם למשפחות עם ילדים. לחובבי טיפוס קירות, זהו המקום המושלם עם יותר  מעשרים קירות גרניט לטיפוס. לאורך המסלול יש מספר מסעדות וקיוסקים אבל הכי מומלץ להצטייד מראש ולהנות מפיקניק בטבע. הגעה עם הרכב עד לעיירה San Martino, משם ניתן להתקדם רגלית (2ק״מ) או להנות משירותי ההסעה שפועלים במשך כל היום.

מנזר פיונה ועד לחופי הרחצה של אגמון פיונה:

בחצי האי אולג׳סקה (Olgiasca) נמצא המנזר של פיונה (Abbazia di Piona), מבנה אדריכלי מהתקופה הרומנסקית מהמאה ה-11. מעבר להתרשמות מהמבנה עצמו, תוכלו להשקיף משם על החוף המערבי ולנהות מהשלווה והשקט בדיוק כמו הנזירים, שעד היום מאכלסים את המקום. ניתן להגיע ברכב או במעבורת שיוצאת מקוליקו ומעיירות נוספות על האגם. מהמנזר יוצא מסלול הליכה מעגלי מסביב לחצי האי, אורך המסלול כ- 4 ק״מ (מסומן אדום לבן מס׳ 7) והוא עובר דרך נקודות תצפית מרהיבות של האגם וגם בעיירה אולג׳סקה עצמה. למגיעים מקוליקו בסירה, ניתן להתחבר למסלול 7a שמגיע עד לחוף הרחצה באגמון פיונה – ומשם החזרה ברגל למרכז קוליקו קצרה (כרבע שעה רגלית).

*הדרך חזרה לקוליקו מחוף פיונה*

החוף הקסום, סאן פדלינו:

נצלו יום שמש יפה להפלגה מקוליקו לאגם מזולה (Mezzola) ולעצירה בחוף הרחצה עוצר הנשימה  – סאן פדלינו (San Fedelino). מהפיאצה של קוליקו תוכלו להשכיר סירות חשמליות שלא דרוש עבורן רישיון. משך ההפלגה מהנמל בקוליקו לחוף הוא כשעה וחצי. ניתן להגיע גם עם רכב לאזור ולצעוד רגלית לחוף אבל לא הייתי מציעה לוותר על אחת החוויות היותר יפות שיש לאגם להציע.

עמק ג׳רולה, אגם קולינו:

העלייה לעמק ג׳רולה (Valgerola) מתחילה בעיירה מורבניו (Morbegno), רגע לפני תחילת הסיבובים במעלה ההר תוכלו לעצור בבית קפה/מאפיה מהותיקים של מורבניו דולצ׳ה פורנו (Dolce Forno). עם האוטו ניתן להגיע עד לריפוג׳יו בר ביאנקו (Bar Bianco) שנמצא בגובה 1506 מ׳. במקום מסעדה עם מטבח מקומי, בר-קפה, מתקנים לילדים ונקודת יציאה למספר מסלולי טיול. אחד המומלצים הוא אגם קולינו (Culino) שנמצא בגובה 1959 מ׳. משך המסלול מהחניה עד האגם כשעתיים. מהאגם ניתן להמשיך בטיפוס עד לפסגת הר הרוזטה (Monte Rosetta) שנמצא בגובה 2147 מ׳ (עוד כשעה וחצי). באוגוסט תמצאו לאורך כל הדרך שיחי אוכמניות ואם בחרתם ביום טוב תפגשו גם את רועי הצאן שמכינים בבקתות האבן שפזורות לאורך הדרך גבינות מקומיות.

ואי אפשר לסיים בלי קצת אוכל, בחודשי הקיץ מתקיימים פסטיבלי אוכל ופלוקלור מקומי. בראזורה (Rasura) מתקיים פסטיבל האוכמניות (Sagra del mirtillo) בו מוגשת ארוחה שלמה מתפריט על בסיס אוכמניות שנקטפו באיזור. בספטמבר מתקיים במורבניו ובואל ג׳רולה פסטיבל הביטו (Sagra del Bitto) – הגבינה המזוהה ביותר עם עמק וולטלינה. ובאוקטובר פסטיבל יין (Morbegno in cantina) בעיירה מורבניו והכפרים בסביבתה, אליו מגיעים למעלה מעשרים אלף משתתפים בשנה.

עוד בהרים – ריפוג'יו דאלקו Rifugio Alpino Dalco שנמצא בגדה המערבית של האגם ומשקיף עליו מגובה 1000 מ'. המקום מציע גם חדרי אירוח וגם מסעדה עם מטבח מקומי בה לא תמצאו תפריט. הקונספט מיוחד, כל הסועדים במסעדה מוזמנים להגיע באותה השעה ומתחילים את הארוחה יחד. במקום מוגשות מנות ראשונות, פסטות, עיקריות, גבינות וקינוחים כאשר המחיר לסועד קבוע. מספר טלפון להזמנות תמצאו אצלהם באתר.

ועוד הצעה אחת ודי – מדי שנה בחודשי הקיץ פייטרו ואני מארחים לארוחות אינטימיות על טהרת המטבח המקומי של עמק וולטלינה בבקתה המשפחתית שלנו בהרים. אם אתם מעוניינים להיפגש איתנו ליום חוויתי וקולינרי במיוחד אתם מוזמנים ליצור איתי קשר.

The post אגם קומו – המלצות חלק ג׳ appeared first on pasta every day.

לאט לאט התחלנו לפנות, לזרוק ולנקות, ארגנו את קומת הקרקע באופן שנוכל להכנס לגור בבית ובו זמנית ולהמשיך בעבודות השיפוץ. אחרי שהתמקמנו למטה עלינו קומה, היא היתה עמוסה ברהיטים, ניירות, מחשבים, שמיכות, וילונות ואין ספור חפצים שנאגרו בה במשך השנים. כל דבר שהיה בעל פוטנציאל לעבור שיקום ושימוש חוזר -נשמר, כל השאר נזרק.

אחרי שהקומה התרקונה לחלוטין עבדנו על הצנרת החדשה, חשמל, חיזוקים, גבס, נגרות, צבע, שימור רצפת הפרקט המקורית ולבסוף הריהוט. מתומצת בכמה משפטים נשמע שזאת היתה עבודה יחסית פשוטה ומהירה, בפועל זה לקח כמה שנים טובות. את רב העבודות עשינו במו ידינו ובמקביל שילבנו עבודה על פרוייקטים עבור לקוחות (כמו זה, זה וזה). קודם השלמנו את בניית המטבח, אח"כ הגיעו השירותים, הסלון ובחודש האחרון סיימנו את שיפוץ הקומה, עם המסדרון וחדר השינה (פוסט מורחב בהמשך).

את כל זה אני מספרת לכם (בהתרגשות רבה!) מכיוון שסוף סוף הגענו לשלב שבו אנחנו יכולים לפתוח את הבית בפני אורחים. מאז שהתחלתי לכתוב את הבלוג אני מקבלת אין סוף מיילים עם בקשות להמלצות למקומות לינה באגם קומו ומהיום אני יכולה לענות – תבואו אלינו!

תקבלו קומה משופצת וחדשה, עם שירותים מפנקים, מטבח גדול ומאובזר, סלון חמים עם פינת אוכל, חדר שינה עם נוף לאגם, מרפסת רחבה ושטופת שמש, גינה ענקית לרבוץ בה עם גינת ירק ועצי פרי. כל זה במרחק הליכה מהפיאצה, מהמסעדות, בתי הקפה, שווקי סוף השבוע וחופי הרחצה. תוכלו לקחת את האופניים לטיולים בשמורות ובשבילים הקרובים לבית, לצאת לטיולי כוכב, הפלגות באגם, טרקים בהרים, וכל פעילות אחרת שתחפצו בה. על קוליקו והסביבה מזמינה אתכם לצפות בסרטון המרהיב הזה ולהזמנות, בירור תאריכים, מחירים וכל שאלה אחרת מוזמנים לשלוח מייל לכתובת: gursharon @ gmail.com

The post לינה ואירוח באגם קומו appeared first on pasta every day.

.

.

עברנו לשלב הריהוט. הקו העיצובי והצבעים שבחרנו בהם תואמים את הסגנון של המטבח וחדר האמבטיה – עץ, שחור ולבן, עם קווים נקיים וגישה מינימליסטית. הדבר הראשון שהכנסו לחדר היה שולחן האוכל. רצינו שיהיה גדול, מרווח ושיתאים לארוחות שאנחנו אוהבים להכין ולארח. במנסרה העתיקה של סבא של פייטרו מצאנו קורות עץ ישנים אותם מסרנו לנגר עם שרטוט מדוייק איך השולחן צריך להראות. בחרנו לו כיסאות שחורים, רחבים ונוחים מאד תוצרת Calligaris האיטלקית ותלינו על הקיר תמונות של פרחים מיובשים, עבודה שאבא שלי הכין בתיכון בשנות השישים שכבר הראתי לכם בפוסט קודם.

אחרי השולחן עברנו לפינת הישיבה, הזמנו שתי כורסאות מתכת צהובות של המוכשרים מדנמרק – HAI וספה זוגית מבית MADE.COM. מעל הספה תלוי איור של תל אביב של הגרפיקאי הנהדר רון נדל, את סולם העץ קנינו ביריד מזדמן על האגם ואת המנורה אימצתי בחום מאתר בנייה. על שולחן הקפה לא שברנו יותר מדי את הראש, ידענו שנמצא אותו בקלות בעליית הגג ובאמת, בין ערימות האבק, הרהיטים והארגזים הזרוקים מצאנו תיבת עץ עם ידיות מעור ופתק נייר קטן שמהודק אליה ועליו רשום "קוליקו" (השם של העיירה שלנו). אחרי נקיון יסודי ושייוף של העץ הנחנו את התיבה במקומה החדש. על השולחן מונחת ערימת תחתיות מעץ זית שהכנתי במהלך המסיק המשפחתי האחרון מעץ שנאלצנו לכרות.

עד כאן הכל הלך פשוט, זה לקח אמנם המון זמן אבל ידענו בדיוק מה אנחנו רוצים. התעכבנו רבות על השידה/ארון, חיפשנו רהיט שיכיל את את סרוויס הכלים שקיבלנו לחתונה. היו ימים שחשבנו על שידה נמוכה, ימים שרצינו אותה גבוהה ושחורה, ימים שחשבנו ללכת לנגר עם רעיון משלנו ובסופו של דבר, אחרי חיפושים רבים מצאנו את הרהיט ממש ליד הבית בחנות עתיקות – וטרינת עץ משנות העשרים של המאה הקודמת, מאותה התקופה שבה נבנה הבית שלנו. את הויטרינה העמדנו במרכז הקיר, מצד אחד הנחנו את מערכת השמע, שהתאימה בגודל בדיוק למידות של שרפרף עץ ישן שהמתין במחסן ומצד שני עציץ בואזה שחורה שעיצב האדריכל מריו בליני לקרטל. מעל העציץ מצאה לה בית חדש תמונה שרכשתי בשוק עתיקות מקומי. בעל הדוכן סיפר לי שזאת תמונה שנגנבה מבית כנסת בגרמניה בליל הבדולח. לפי המחיר ששילמתי עליה הסיפור נכון וגם אם לא, להשאיר אותה שם פשוט לא בא בחשבון.
–

וככה סיימנו לשפץ עוד חדר. השתדלנו למחזר כמה שיותר חומרים, להחזיר לחיים פריטים וחפצים שונים שנמצאו בבית, לשלב בין ישן לחדש, מודרני ועתיק, ישראלי ואיטלקי כשהמטרה העיקרית היא ליצור לעצמנו חלל חם ונעים להעביר בו את הזמן.
על חדר השינה כבר התחלנו לעבוד וברשימת היעדים לשנה הבאה נמצא חדר האירוח הראשון שיכלול שירותים מפנקים ומטבחון קטן. ובחזרה למציאות – הנה עוד כמה תמונות של הסלון בשלמותו.

The post הסלון appeared first on pasta every day.

אבל זהו, החגיגה נגמרה אין יותר חגים באופק הקרוב וחזרנו לשגרה, לעבודה ולשיפוצים. את המטבח החדש כבר ראיתם, הסלון בשלבים מתקדמים ממש ואת חדר האמבטיה אפשר לומר שסיימנו.
חסרה דלת הזכוכית לאמבטיה שמתעכבת אי שם בדרך, מנורה שתמצא חן בעינינו, טאצ'ים אחרונים וסה טו.

את חדר השירותים קיבלנו במצב הזה:

אחרי ההלם הראשוני התחלנו בעבודה:
הקרמיקות היו במצב לא רע אבל לא מספיק טוב בשביל להשאיר אותן
ואת הריצוף היינו צריכים להסיר כדי להניח צנרת חדשה.

אז שלב ראשון – הריסה ופינוי.

אחרי אין ספור מדרגות, למטה-למעלה, עם דלאים עמוסים וכמה נגלות למזבלה העירונית עברנו לשלב הבא – הביוב.

היינו צריכים למצוא (בחפירות) את צינור הביוב הישן ולהתחבר אליו עם הצנרת החדשה.היה כיף ורייחני במיוחד.

ומשם עברנו לצנרת בתוך חדר השירותים:
מים, חשמל וחימום.

שלב האינסטלציה הושלם ועברנו לריצוף.
מכיוון ששאר הקומה מרוצפת עץ החלטנו לא לשבור את הרצף
ולצורך העניין פייטרו הפך לנגר.

 את הריצוף החלטנו להמשיך באופן כזה שיטפס על הקיר ויסתיר את מיכל ההדחה.

מאותו העץ בנינו את דפנות האמבטיה, קיר האמבט חופה באריחי קרמיקה כהים, הקירות הנותרים נצבעו והכלים הסניטריים הונחו במקומם.

הגענו כמעט לסוף ונשאר לנו נושא אחד לא פתור-
על מה מניחים את הכיור?
היתה לנו הרגשה שבעליית הגג נמצא פריט שיוכל להתאים.

צדקנו.
מצאנו את רגליי מכונת התפירה של סבתא של פייטרו, הורדנו אותם לגינה, שטפנו, ניקינו, צבענו וקיבלנו רהיט ישן – חדש שהתאים בול למה שחיפשנו.

מהמסגרייה הזמנו משטח מתכת לפי מידה אותו חיברנו לרגלי המכונה ועליו הנחנו את הכיור.

ואחרונה חביבה – הדלת.
אותה דלת עץ עתיקה שבמהלך השנים נצבעה מספר פעמים. עם פן מ"קנה ובנה" ושפכטל קטן חשפנו את העץ היפה והמקורי וחיברנו אותה למקומה.

וזהו.

שנפתח את הדלתות?

גם מדפי המתכת הם בהזמנה אישית מאותה מסגרייה מפורסמת
והברזים מייד אין איטלי

סולם העץ קרץ לנו בשוק עתיקות על האגם,
זר הלבנדר מהגינה
וכמה תמונות מיום שמח במיוחד.

The post חדר האמבטיה appeared first on pasta every day.

ואם בא לכם להרחיב קצת בנושא האוכל המקומי :
קפצו לבקר באתר של התנועה הבינלאומית SLOW FOOD. יסד אותה קרלו פטריני האיטלקי, במטרה לשמר את תרבות המטבחים המקומיים, שיטות בישול מסורתיות וחקלאות מקומית.

• פיצוקרי  מתכון ל – 4 אנשים
• לבצק
  300 גרם קמח כוסמת
  100 גרם קמח לבן
  כ- 1.5 כוס מים

מערבבים בקערה את שני הקמחים, מוסיפים בהדרגה מים עד שהתערובת מתחילה להתאחד. מעבירים למשטח מקומח ולשים היטב עד שמתקבל כדור בצק גמיש ואחיד. מרדדים את הבצק לעובי של כ-3 מ"מ, חותכים בעזרת סכין חד ומקומח רצועות ברוחב 5/6 ס"מ מהן חותכים אטריות בעובי של כחצי ס"מ.

• לרוטב
  200 גרם עלי מנגולד (ניתן להחליף בכרוב)
  4-5 תפוחי אדמה
  200 גרם גבינת Casera או דומה לה
  100 גרם גבינת פרמזן מגורדת
  150 גרם חמאה
  2 שיני שום
  מס' עלי מרווה
  מלח פלפל

מקלפים את תפוחי האדמה וחותכים לקוביות, את עלי המנגולד חותכים לרצועות ומבשלים ביחד במים ממולחים. כשהמים רותחים והירקות מתחילים להתרכך, מוסיפים פנימה את הפיצוקרי ומבשלים עד שהפסטה מוכנה (כ- 10 דקות). בינתיים חותכים את גבינת הקסרה לקוביות קטנות, מגרדרים את הפרמזן וממיסים בסיר חמאה, שום ועלי מרווה עד שהחמאה מתחילה לקבל מעט צבע. בתום הבישול מסננים את הפיצוקרי והירקות, בתבנית להגשה מסדרים לסירוגין ולפי הסדר שכבות של הפסטה והירקות, חמאה, קוביות גבינה, פרזמן ופלפל גרוס. המתכון המקורי אומר להמתין אחרי בניית השכבות עד שהגבינה ניתכת מעצמה אך אפשר לזרז תהליכים ולערבב בעדינות בעזרת כף עץ. מגישים מיד.

The post פיצוקרי appeared first on pasta every day.

ותעשו מנוי, הוא גאון!

• Strawberry & Rosewater Macaroon Tart
  
• או בקיצור: העוגה של ג'יימי
• לבסיס:
  140 גרם חמאה מומסת
  170 גרם קמח כוסמין (או קמח לבן)
  50 גרם קוקוס טחון
  100 גרם סוכר
  50 גרם פיסטוק טחון
• למילוי:
  140 גרם קוקס טחון
  70 גרם סוכר
  4 חלבונים
  1 כף מי ורדים
  450 גרם תותים/דומדמניות/פירות יער/…

מכינים את הבסיס: בקערה מערבבים את הקמח, הקוקוס והסוכר. שופכים פנימה את החמאה המומסת ומערבבים עד שמתקבלת תערובת פירורים. מעבירים אותם לתבנית בגודל 31 על 21 ס"מ ומשטחים בעזרת כף (או האצבעות). אופים 15 דקות בתנור שחומם מראש על 180 מעלות, מוציאים ומניחים להתקרר.

מכינים את המילוי: מניחים בקערה את הקוקוס הטחון, הסוכר, החלבונים ומי הורדים. מקציפים היטב עד לקבלת קרם אוורירי. מפזרים על הבסיס האפוי את מרבית הפירות (חתוכים או מופרדים) ומכסים במילוי. אופים כ-20 דקות או עד השחמה.
מניחים לעוגה להתקרר, מקשטים בפיסטוק ובפירות הנותרים.

ואם מזדמן לכם לעבור בסביבה, בואו לקטוף איתנו פירות יער, לאכול עוגות, לקנות ריבות או סתם להגיד שלום.
אנחנו כאן!

The post עוגת דומדמניות appeared first on pasta every day.

טעימה מהוילות: קרלוטה, בלביאנלו ומה שביניהן

האדריכלות המפוארת מהמאות הקודמות, הווילות והארמונות המוקפים בגנים מטופחים, הם הוכחה לכך שהקסם והיופי של אגם קומו משכו לאיזור מאז ומתמיד מבקרים ואצולה. חלק מהוילות פתוחות למבקרים כאשר המומלצות ביותר הן:

וילה קרלוטה נבנתה בעיירה טרמצו (Tremezzo) ב – 1690. בתוך הוילה מוצגים פסלים, ציורים ורהיטים מהתקופה הניאוקלסית אך הייחוד האמיתי שלה הוא הגינה הבוטנית המפוארת והמטופחת אשר מקיפה אותה ובה ניתן למצוא אוסף מרשים של עצים וצמחים מזנים שהובאו מכל העולם. מהגנים עצמם וממרפסות הוילה ניתן לתצפת על מרכז האגם, על העיירה בלאגיו ועל הר לניונה (Legnone). המקום יפה ושווה ביקור בכל עונות השנה אבל באביב, כאשר הפרחים בגן בשיא הפריחה, המחזה מרשים במיוחד.

וילה באלביאנלו נבנתה ב – 1787 על צוק שנמצא באחת הנקודות היותר יפות של אגם קומו, משם יש תצפית על העיירה בלאג׳יו ועל האי קומאצ'ינה. הגנים שמקיפים את הוילה עוקבים אחרי הצורה הטבעית וההרהרית של השטח והם מטופחים ומרשימים מאד. בקומה האחרונה של הוילה מוצג אוסף אומנות ורשמים מטיוליו בעולם של הבעלים האחרונים של הוילה (כיום היא שייכת ל FAI). ניתן להגיע לוילה מהעיירה לנו (Lenno) ברגל, במסלול בטבע שאורכו כקילומטר אחד או עם Taxi Boat שיוצא מהעיירה לוילה ובחזרה.

** רצוי להתעדכן באתרי הוילות בשעות ובימי הפעילות **

בין שתי הוילות האלו מקשר מסלול הליכה שנקרא Green Way
זהו מסלול שאורכו 10 ק"מ ועובר דרך העיירות קומאצ'ינה, אוסוצ'יו, לנו, מצגרה, טרמצו וגריאנטה. חלקו עובר דרך העיירות עצמן, חלקו בטבע וחלקו על שפת האגם, מה שמאפשר לטעום בדרך הטובה ביותר את אופי החיים על אגם קומו. המסלול כולו אורך כשלוש וחצי שעות ברמת קושי קלה ביותר שמתאימה לכל ימות השנה. הוא מסומן היטב לכל אורך הדרך ומחולק לחמישה מקטעים עיקריים.

טעימה מהעיר הגדולה: ביקור בעיר קומו

העיר קומו היא בירת האגם, העיר העתיקה מוקפת חומות ומגדלי תצפית ופזורים בה מבנים רבים ומעניינים כמו הדאומו, כנסיות ובזיליקות, אדריכלות מתקופת הפאשיזם, מוזיאונים, וילות ואתרים ארכיאולוגים. אחד מהם התגלה בעת עבודות על חניון בעיר, בעקבות הממצאים החניון הוגבה ונבנה מעל המרחצאות העתיקות שמוצגות בקומת הקרקע. החניון אגב, נוח מאד עבור מי שמגיע עם רכב לעיר.

משהו לנשנש – ה-עוגה של קומו נקראית Nuvola – ענן בעברית. זאת עוגת שמרים, תפוחה ואוורירית במילוי ריבת משמש. המתכון סודי ביותר ואין שום מאפייה שהצליחה לשחזר את הטעם וההצלחה של העוגה הזאת. המאפייה Beretta שמוכרת אותה נמצאת במרכז העיר, ובה דלפק ארוך עמוס במאפים, עוגות, פיצות ופוקאצ׳ות. מקום נפלא לעצירת צהריים קלילה וטעימה במיוחד.

קניות – כיאה לעיר גדולה, יש מבחר גדול של חנויות, חלקן המותגים המוכרים לכולם וחלקן חנויות עיצוב ואופנה מקומית. יש בית כלבו גדול, Coin, המשתרע על פני מספר קומות כאשר בקומה האחרונה נמצאת מסעדה עם תצפית על העיר וכמובן, מומלץ להתדעכן בתאריכי השווקים השונים. לא לפספס ולהקדיש מספיק זמן בלו״ז  לחנות Flying tiger הדנית. חנות גדולה ועמוסה בפיצ׳פקעס, כלי כתיבה, כלי בית,  ניירת, משחקים, נרות וכו׳ וכו׳. הכל בעיצוב סקנדינבי שובה לב ומחירים – זולים זולים!

The post אגם קומו – המלצות חלק ב' appeared first on pasta every day.

באיחור קל אך אופנתי ששיחק לטובתינו הגיעו החברים. התנשקנו, התחבקנו, היינו מנומסים ואז הם אמרו  – קראנו בבלוג על העבודות, אנחנו רוצים לראות את הדבר האמיתי. חילקנו להם וסטים זוהרים וקסדות פלסטיק (בכל זאת אנחנו עומדים להכנס לאתר בנייה) ולקחנו אותם לסיור מודרך שאותו העביר הבנאי והקבלן הראשי, פייטרו פצ'יני. היתה בהחלט התפאלות מהקירות הסדוקים, מחוטי החשמל הפזורים, מהצנרת שלא מחוברת לכלום, מכמות כלי העבודה, מהסולמות, מהארגזים, אך בעיקר מהפוטנציאל! אין ספק שבשלב זה של העבודות מילת המפתח היא פוטנציאל – הוא אכן גדול. הסיור הסתיים, התנערנו מהאבק והתיישבנו לארוחת צהריים.

על התפריט היה אחראי השף, האדריכל, הכל יכול ובעל הדיפלומה המכובדת מבית הספר העליון להכנת פיצה, פייטרו. את הארוחה פתחנו עם יין טוסקני וברזאולה (Bresaola) שמקורה במחוז וולטלינה, האזור הקסום בין הרי האלפים לאגם קומו. את פרוסות בשר הבקר הגשנו עם עלי רוקט, נגיעות פרמזן, לימון, פלפל ושמן זית (תוצרת משפחת פצ'יני כמובן). אחרי שסיימנו את המנה פייטרו חזר למטבח ועמל על מנת הדגל של מחוז וולטלינה – פיצ'וקרי (Pizzoccheri), מנה עשירה בכולסטרול ולא רק, נהוג לאכול אותה באיזור ההרים בגבול שבין איטליה לשוויץ והיא מתאימה בייחוד לחודשי החורף הקרים.

הפיצ'וקרי זה פסטה (בכל זאת אנחנו באיטליה..) מסוג טלייטלה, עבה ושטוחה, מכינים אותה משני שליש קמח כוסמת אשר נותן לה את הצבע האפרפר ומשליש קמח רגיל – אנחנו פשוט קונים אותה טרייה בסופר. את הפיצ'וקרי מבשלים בסיר מלא מים עם קוביות תפוחי אדמה ועלי מנגולד. כאשר הם מוכנים מסדרים שכבה של הפסטה והירקות בתבנית רחבה ועליה שופכים כמות נדיבה של חמאה מותכת עם שום ועלי מרווה ומפזרים קוביות גבינה צהובה מסוג וולטלינה קאזרה (Valtellina Casera). חוזרים על אותה הפעולה עם עוד שכבות פסטה, חמאה וגבינה. בסיום הרכבת המנה, למי שהיה נדמה שלא מדובר בפצצה מתקתקת, מפזרים מעל גבינת פרמזן מגורדת. הבחירה היתה מוצלחת, התחבבה על אורחינו וגורדה עד טיפת הגבינה המותכת האחרונה.

אכלנו, שתינו, קינחנו בעוגה, קפה וליקר צמחי מרפא Braulio ממחוז הוולטלינה גם הוא. דידינו בקושי אל הפיאצה המקומית ולטיול קצר בטיילת לאורך האגם שלאחריו נפרדנו מהחברים. החזרה לשגרה היתה מעט כבדה ולמרות זאת עלינו למעלה והמשכנו במלאכת חריצת תעלות לצנרת חשמל, הנחת הקופסאות והשחלת החוטים. בשלב הבא נניח את צנרת המים ונרכיב את הברזים בשירותים ובמטבח.

תמונה אחרונה למי שחשב שאני מתבדחת לגבי הדיפלומה…

The post פיצ'וקרי ושות' appeared first on pasta every day.

המתכון המוצלח מגיע הישר ממטבחה של דודה ריקי

זמן הכנה: שניה וחצי כלים ללכלך: סיר ושתי קערות

שלב א'

200 גר' חמאה

1 כוס מים

3 כפות גדושות קקאו

לבשל את החומרים על אש קטנה עד שהקקאו נמס

שלב ב'

2 כוסות סוכר

2 כוסות קמח

2 כפיות אבקת אפייה

1 כפית סודה לשתיה

½ כפית מלח

לערבב בקערה את כל החומרים

שלב ג'

1 שמנת חמוצה

2 ביצים

תמצית וניל

1 כף רום/ברנדי

לערבב בקערה כל החומרים

מחברים את שלב ג' עם שלב ב' ומערבבים היטב, מוסיפים את שלב א' וממשיכים לערבב עד לקבלת תערובת אחידה. אופים בתבנית מספר 26 בתנור שחומם מראש על 180 מעלות עד שקיסם יוצא נקי.

ציפוי שוקולד:

4 כפות סוכר

2 כפות קקאו

1 כפית נס קפה

1 כפית קמח או קורנפלור

5 כפות מים

לבחוש את כל החומרים בסיר עד שמתקבל קרם חלק. להוריד מהאש ולהוסיף 100 גר' חמאה תוך כדי בחישה מתמדת. לשפוך על העוגה כשהיא יוצאת מהתנור.

The post עוגת שוקולד של דודה ריקי appeared first on pasta every day.

המתכון וההשראה באדיבות האתר הצרפתי המקסים puregourmandise

זמן עבודה: דורש זמן כלים: כנ"ל

להכנת העוגיות:

בקערה מקציפים חלבונים, בהתחלה עם כף סוכר ובהמשך מוסיפים את שאר הסוכר עד לקבלת קצף יציב.טוחנים את אבקת הסוכר, קקאו והשקדים ומעבירים דרך מסננת צפופה. מחברים את תערובת האבקות לקצף בתנועות קיפול. בעזרת שק זילוף (או שקית סנדוויצ'ים עם חור בשפיץ) יוצרים עיגולים קטנים ושווים (2-3 ס"מ)  בתבניות עם נייר אפיה. אחרי יצירת העיגולים ממתינים כ-20 דקות עד שהשכבה העליונה הופכת למבריקה ומכניסים לתנור שחומם ל- 150 מעלות  ל- 12 דקות (משתנה מתנור לתנור – אצלי נדרשו 16 דקות). מוציאים מהתנור, מחלקים את העוגיות לזוגות ומצננים.

להכנת המילוי:

להמיס את על החומרים בסיר פרט לאגוזים. את האגוזים לטחון ולהוסיף בסוף. לצנן ולמלא את העוגיות (עם שק זילוף או כפית). את המקרונים יש להכניס ללילה במקרר לפני ההגשה – מומלץ לעמוד בפיתוי, למחרת הם הרבה יותר טעימים, רכים ונמסים בפה.

The post נפלאות המקרון appeared first on pasta every day.