כשיש לנו אורחים לארוחת ערב אני צריכה לפחות חצי יום של בישולים והכנות לעומת אמא של פייטרו (חמותי) שמתקתקת הכל על המקום. בזמן שכולם מתיישבים מסביב לשולחן היא מורידה בנינוחות את הסיר מהאש, שופכת את המים, מוציאה את תפוחי האדמה, מקלפת ומועכת אותם על קרש עץ גדול, היא מוסיפה קצת קמח, לשה לבצק, מגלגלת לנחשים, חותכת למלבנים ומעבירה אחד אחד על מזלג. בסוף, היא זורקת אותם לסיר עם מים וכשהם צפים היא מעבירה אותם לקערה גדולה עם הרוטב.
ככה היא מכינה ניוקי ברגע וככה, כמו תמיד, אני נשארת המומה איך במטבח שלה הכל תמיד כל כך פשוט.

מבשלים במים את תפוחי האדמה עם הקליפה עד שהם מתרככים. מסננים, מקלפים מיד וכשהם עדיין חמים מועכים אותם על גבי משטח עבודה – הכי טוב במועך תפוחי אדמה, גאדג'ט שישדרג לכם פלאים כל פירה או ניוקי שתכינו בבית, ואם אין לכם כזה, אז פשוט תמעכו היטב עם כף עץ. מוסיפים לערימת תפוחי האדמה קמח, רצוי להתחיל עם 250 גרם ובמידת הצורך להוסיף עוד (ככל שתוסיפו יותר קמח כך הניוקי יהיו יותר קשים ודחוסים, נסו לא להפריז עם הכמויות), לשים היטב עד שמתקבל כדור בצק רך ואחיד. מקמחים את משטח העבודה, חותכים את הבצק למספר חתיכות מהן יוצרים נחשים בעובי של כ-2 ס"מ, מצמידים כמה נחשים, מקמחים שוב (גם את הסכין) וחותכים למלבנים קטנים. כאן מגיע החלק החשוב ביותר -החריצים, זה לוקח אמנם קצת זמן אבל זה לחלוטין לא רק עניין אסתטי, זה מה שיעזור לרוטב להיתפס היטב בניוקי. עושים את זה על קרש מחורץ (דברים שמוצאים פה בסופר) או על גבי מזלג, לוקחים את הניוקי, בעזרת הבוהן לוחצים אותו למזלג/קרש ומגלגלים כלפי מטה. מבשלים את הניוקי – מרתיחים בסיר מים ומלח גס בנדיבות רבה, מעבירים פנימה את הניוקי (אם הסיר לא ענקי רצוי לבשל בנגלות קטנות) וכשהם צפים (עניין של דקה -שתיים) מעבירים אותם ישר לרוטב החם. איזה רוטב? הכל הולך, חמאה מומסת עם מרווה, רוטב שמנת, עגבניות וכו'. משאירה לכם את הבחירה, העיקר שהרוטב יחכה חם לניוקי ולא להיפך.** במידה ואתם לא מבשלים את הניוקי מיד יש לשמור אותם בהקפאה – בכלי אטום ולא אחד על השני, יש להם נטייה להימעך. אין צורך להפשיר אותם לפני הבישול.