הפוסט הזה מוקדש לכל אותם האנשים אשר נוהגים להרים גבה (כולל אותי בכבודי ובעצמי) ולהיות ספקנים לגבי עוגות גזר למיניהן. את המתכון לעוגה קיבלתי לא מזמן מחברה והחלטתי לנסות אותו כדי לשים סוף לשאלות ולהרהורים לגבי הקשר בין גזר לעוגה, שלי אישית לא היה ברור מאליו. התשובה היתה חד משמעית – אכן קשור!  ממליצה לא לעשות את הטעות שלי ולהכין רק חצי מהכמות, העוגה מתחסלת במהירות ולא נשאר ממנה אפילו פירור…

המתכון באדיבות ליעד גפן
כמות לשתי תבניות בקוטר 20 ס"מ
או תבנית אחת גדולה

להכנת העוגה:

3 כוסות סוכר דמררה או חום
4 ביצים
113 גרם חמאה, מומסת ובטמפרטורת החדר
¾ כוס מיץ תפוזים (או חצי תפוזים + מיץ אחר לבחירה)
2 כפיות קליפת תפוז מגוררת
1 כפית תמצית וניל
2 כפיות קינמון
½ כפית פלפל אנגלי
½ כפית אגוז מוסקט
½ כפית מלח
3 כוסות קמח רגיל
2 כפיות אבקת סודה לשתיה
3 כוסות גזרים מגוררים (בערך 5 גזרים גדולים)

טורפים בקערה את הסוכר והביצים לעיסה חלקה. מוסיפים את החמאה המומסת, מיץ התפוזים, קליפת התפוז המגוררת, תמצית הוניל, התבלינים והמלח. טורפים היטב. מנפים לתוך הקערה את הקמח ואבקת הסודה לשתיה ומערבבים בעדינות לעיסה חלקה. מוסיפים את הגזר המגורר ומערבבים. מחלקים בין התבניות ואופים כארבעים דקות בתנור שחומם מראש ל- 180 מעלות  עד שקיסם יוצא נקי. מצננים את העוגה לפני הציפוי.

להכנת הציפוי:

160 גר' גבינת שמנת
60 גר' חמאה
100 גר' אבקת סוכר

מערבבים במיקסר את החמאה יחד עם הגבינה עד לקבלת קרם חלק, מוסיפים את אבקת הסוכר, מערבבים היטב ומורחים בעזרת מרית או סכין על העוגות.

השבוע הוזמנו לארוחת ערב אצל אמא של לוצ'יו, היא הכינה לנו אוסובוקו ופולנטה הום מייד אמיתית שעורבבה שעות על האש. בגלל שהיא כבר טעמה הרבה מהמאפים שלי רציתי להפתיע עם עוגה חדשה, דפדוף קצר במחברת המתכונים המשפחתית הביא לי את הרעיון לעוגת תפוחים, המתכון המקורי של סבתא שלי עם שינויים קלים בדרך.

להכנת בצק פריך

2 כוסות קמח רגיל

¼ כוס סוכר

125 גר' חמאה קרה חתוכה לקוביות

2 חלמונים

1 כפית וניל

2-3 כפות מים קרים

קליפת לימון מגורדת

בקערה למעוך עם האצבעות חמאה וקמח עד לקבלת תערובת פירורים. להוסיף את הסוכר ולערבב. להוסיף וניל, מים, קליפות לימון ובסוף את החלמונים. ללוש עד לקבלת בצק אחיד ולהכניס למקרר לשעה.

להכנת המילוי

7 תפוחים ירוקים

½ כוס סוכר (לבן או חום)

צימוקים ואגוזים (אפשר גם בלי)

לקלף את התפוחים ולגרד אותם בפומפיה, לבשל על אש נמוכה עד שכל הנוזלים מתאדים.

לקרר ולהוסיף לתפוחים סוכר, כפית קינמון (או יותר), צימוקים ואגוזים.

להכנת הפירורים

70 גר' חמאה קרה חתוכה לקוביות

¼ כוס סוכר

¾ כוס קמח

לערבב במיקסר עם להב גיטרה ( אפשר גם ביד)  עד לקבלת פירורים בגדלים שונים

הרכבת העוגה

מרדדים את הבצק הפריך ומניחים בתבנית פאי עגולה משומנת ומורחים באופן שווה מעל הבצק את מילוי התפוחים. מפזרים מעל המילוי את הפירורים ומכניסים לתנור שחומם מראש על 180 מעלות. זמן אפיה משתנה מתנור לתנור, בין 30 – 40 דקות.  אני אפיתי 40 דקות עד שהפירורים קיבלו קצת צבע (לא לחכות שהם ישחימו).

השבוע שלי התחיל בהתכווצות שרירים נוראית, חצי יום סקי הספיק לי בכדי לגלות שרירים חדשים שלא ידעתי על קיומם והמשיך בביקור פתע של חברים ותיקים מימי הלימודים. מאז העבודות בקומה למעלה לא היה לנו זמן להתעסק עם קומת הקרקע. חציית המסדרון עם זבל וכלי עבודה והאבק שנוטה להשתקע על כל משטח שהוא פוגש בדרכו גרמו לי להכנס ללחץ קל לקראת הביקור. קיבלתי התרעה של שעה בצורת סמס – אנחנו בדרך! פייטרו, קובי ואני נכנסנו מיד לפעולה, דברים התעופפו, נקברו, נדחסו וקופלו במרץ רב ולטאץ' האחרון פייטרו העביר סמרטוט רייחני ולח על הרצפה בזמן שאני דאגתי להכנת העוגה.

באיחור קל אך אופנתי ששיחק לטובתינו הגיעו החברים. התנשקנו, התחבקנו, היינו מנומסים ואז הם אמרו  – קראנו בבלוג על העבודות, אנחנו רוצים לראות את הדבר האמיתי. חילקנו להם וסטים זוהרים וקסדות פלסטיק (בכל זאת אנחנו עומדים להכנס לאתר בנייה) ולקחנו אותם לסיור מודרך שאותו העביר הבנאי והקבלן הראשי, פייטרו פצ'יני. היתה בהחלט התפאלות מהקירות הסדוקים, מחוטי החשמל הפזורים, מהצנרת שלא מחוברת לכלום, מכמות כלי העבודה, מהסולמות, מהארגזים, אך בעיקר מהפוטנציאל! אין ספק שבשלב זה של העבודות מילת המפתח היא פוטנציאל – הוא אכן גדול. הסיור הסתיים, התנערנו מהאבק והתיישבנו לארוחת צהריים.

על התפריט היה אחראי השף, האדריכל, הכל יכול ובעל הדיפלומה המכובדת מבית הספר העליון להכנת פיצה, פייטרו. את הארוחה פתחנו עם יין טוסקני וברזאולה (Bresaola) שמקורה במחוז וולטלינה, האזור הקסום בין הרי האלפים לאגם קומו. את פרוסות בשר הבקר הגשנו עם עלי רוקט, נגיעות פרמזן, לימון, פלפל ושמן זית (תוצרת משפחת פצ'יני כמובן). אחרי שסיימנו את המנה פייטרו חזר למטבח ועמל על מנת הדגל של מחוז וולטלינה – פיצ'וקרי (Pizzoccheri), מנה עשירה בכולסטרול ולא רק, נהוג לאכול אותה באיזור ההרים בגבול שבין איטליה לשוויץ והיא מתאימה בייחוד לחודשי החורף הקרים.

הפיצ'וקרי זה פסטה (בכל זאת אנחנו באיטליה..) מסוג טלייטלה, עבה ושטוחה, מכינים אותה משני שליש קמח כוסמת אשר נותן לה את הצבע האפרפר ומשליש קמח רגיל – אנחנו פשוט קונים אותה טרייה בסופר. את הפיצ'וקרי מבשלים בסיר מלא מים עם קוביות תפוחי אדמה ועלי מנגולד. כאשר הם מוכנים מסדרים שכבה של הפסטה והירקות בתבנית רחבה ועליה שופכים כמות נדיבה של חמאה מותכת עם שום ועלי מרווה ומפזרים קוביות גבינה צהובה מסוג וולטלינה קאזרה (Valtellina Casera). חוזרים על אותה הפעולה עם עוד שכבות פסטה, חמאה וגבינה. בסיום הרכבת המנה, למי שהיה נדמה שלא מדובר בפצצה מתקתקת, מפזרים מעל גבינת פרמזן מגורדת. הבחירה היתה מוצלחת, התחבבה על אורחינו וגורדה עד טיפת הגבינה המותכת האחרונה.

אכלנו, שתינו, קינחנו בעוגה, קפה וליקר צמחי מרפא Braulio ממחוז הוולטלינה גם הוא. דידינו בקושי אל הפיאצה המקומית ולטיול קצר בטיילת לאורך האגם שלאחריו נפרדנו מהחברים. החזרה לשגרה היתה מעט כבדה ולמרות זאת עלינו למעלה והמשכנו במלאכת חריצת תעלות לצנרת חשמל, הנחת הקופסאות והשחלת החוטים. בשלב הבא נניח את צנרת המים ונרכיב את הברזים בשירותים ובמטבח.

תמונה אחרונה למי שחשב שאני מתבדחת לגבי הדיפלומה…

ביום ראשון בשעות הבוקר המאוחרות (סופ"ש ארוך באירופה) קיבלתי שיחת טלפון – אנחנו בדרך! הגנים הפולניים שאין לי פרצו מיד, מה מכינים לארוחת צהרים לחברים ותיקים שהחליטו לקפוץ לבקר? שלחתי מיד את פייטרו לסופר עם רשימת מצרכים ובינתיים הכנתי עוגת שוקולד זריזה עם ציפוי קרם ולצערי הרב נטולת סוכריות צבעוניות. בזמן שהייתי עסוקה בסידור השולחן, סידור הבית והחבאת חפצים מתחת למיטה ובתוך הארון פייטרו הכין את מנת הדגל שלו, פיצ'וקרי, עליה אני אספר ביום אחר..

המתכון המוצלח מגיע הישר ממטבחה של דודה ריקי

זמן הכנה: שניה וחצי כלים ללכלך: סיר ושתי קערות

שלב א'

200 גר' חמאה

1 כוס מים

3 כפות גדושות קקאו

לבשל את החומרים על אש קטנה עד שהקקאו נמס

שלב ב'

2 כוסות סוכר

2 כוסות קמח

2 כפיות אבקת אפייה

1 כפית סודה לשתיה

½ כפית מלח

לערבב בקערה את כל החומרים

שלב ג'

1 שמנת חמוצה

2 ביצים

תמצית וניל

1 כף רום/ברנדי

לערבב בקערה כל החומרים

מחברים את שלב ג' עם שלב ב' ומערבבים היטב, מוסיפים את שלב א' וממשיכים לערבב עד לקבלת תערובת אחידה. אופים בתבנית מספר 26 בתנור שחומם מראש על 180 מעלות עד שקיסם יוצא נקי.

ציפוי שוקולד:

4 כפות סוכר

2 כפות קקאו

1 כפית נס קפה

1 כפית קמח או קורנפלור

5 כפות מים

לבחוש את כל החומרים בסיר עד שמתקבל קרם חלק. להוריד מהאש ולהוסיף 100 גר' חמאה תוך כדי בחישה מתמדת. לשפוך על העוגה כשהיא יוצאת מהתנור.

חודש שעבר קיבלתי במתנה מדודתי היקרה מיקסר קנווד מפלצתי ששינה לחלוטין את הרגלי צריכת הקמח והביצים אצלנו בבית. גודל המטבח הנוכחי שלי לא עולה על ארבעה מטרים רבועים (בלטה וחצי) שלתוכם הצלחתי לדחוס בקושי תנור, כיריים, כיור, מכונת כביסה, מקרר מיני בר, קומקום וחצי קרש חיתוך. כאב לי הלב לראות את המיקסר ממתין בארגז עד שהמטבח החדש יהיה מוכן ולמרות הצפיפות הנוראית מצאתי לו מקום, הנחתי אותו על המכונת כביסה ומאז הוא פועל ללא הפסקה. מתכון הסיפתאח היה עוגיות מקרון צרפתיות. זאת היתה הפעם הראשונה שלי ובהחלט לא אחרונה!

המתכון וההשראה באדיבות האתר הצרפתי המקסים puregourmandise

זמן עבודה: דורש זמן כלים: כנ"ל

להכנת העוגיות:

בקערה מקציפים חלבונים, בהתחלה עם כף סוכר ובהמשך מוסיפים את שאר הסוכר עד לקבלת קצף יציב.טוחנים את אבקת הסוכר, קקאו והשקדים ומעבירים דרך מסננת צפופה. מחברים את תערובת האבקות לקצף בתנועות קיפול. בעזרת שק זילוף (או שקית סנדוויצ'ים עם חור בשפיץ) יוצרים עיגולים קטנים ושווים (2-3 ס"מ)  בתבניות עם נייר אפיה. אחרי יצירת העיגולים ממתינים כ-20 דקות עד שהשכבה העליונה הופכת למבריקה ומכניסים לתנור שחומם ל- 150 מעלות  ל- 12 דקות (משתנה מתנור לתנור – אצלי נדרשו 16 דקות). מוציאים מהתנור, מחלקים את העוגיות לזוגות ומצננים.

להכנת המילוי:

להמיס את על החומרים בסיר פרט לאגוזים. את האגוזים לטחון ולהוסיף בסוף. לצנן ולמלא את העוגיות (עם שק זילוף או כפית). את המקרונים יש להכניס ללילה במקרר לפני ההגשה – מומלץ לעמוד בפיתוי, למחרת הם הרבה יותר טעימים, רכים ונמסים בפה.

לסבתא של פייטרו, לוצ'יה, יש פרדס קטן מחוץ לביתה במחוז ליגוריה השוכן על חופי הריביירה האיטלקית. בביקור האחרון אצלה כיאה לסבתא דאגנית היא העמיסה את הרכב שלנו בכל טוב ובנוסף בארגז לימונים שהרגע נקטפו מהעץ. הדרך חזרה הביתה היתה מלווה בניחוח הלימונים ומחשבות על מתכונים. המתכון הראשון שעלה לי לראש (חוץ מטחינה עם הרבה לימון) היה המתכון הנהדר לעוגת לימון שקיבלתי מאחותי.

זמן הכנה: זריז כלים ללכלך: קערה וצלוחית

½1 כוס קמח רגיל

½1 כפית אבקת אפייה

2 ביצים

½ כוס שמן

½ כוס חלב

¾ כוס סוכר

תמצית וניל

קליפת לימון מגורדת

לערבב את כל החומרים בקערה, ביד או במיקסר, עד לקבלת מרקם חלק.

בתבנית אינגליש קייק לאפות בתנור שחומם מראש על 180 מעלות עד שקיסם יוצא נקי.

בזמן צינון העוגה להכין את הזיגוג:

בצלוחית לערבב מיץ מלימון אחד ו- ¼ כוס סוכר, להכניס למיקרו לדקה (להשגיח שלא יגלוש)

לחורר את העוגה עם קיסם עבה בנקודות שונות ולשפוך מעל את הזיגוג.

כבר מזמן השלמתי עם העובדה שאני לא אצליח לחקות את המאכלים של סבתא שלי. מתכוני הבערך שלה לא ממש עוזרים לי להגיע לתוצאה המושלמת. אני בטוחה שהמילה "בערך" מוכרת לרבים מאיתנו, "בערך כוס מים" "תשימי רסק – בערך חצי קופסא". לפני כמה שנים אמא שלי ניסתה לשים לזה סוף, היא הכריחה את סבתא שלי למדוד את הבערך בכפיות, כפות וכוסות, התוצאה היתה ספר מתכונים עם כמויות מדויקות. בערך. כשאני מספרת לסבתא רחל שניסיתי מתכון אבל עדיין לא יצא לי כמו שלה אז היא מגלה לי שהיא שמה יותר ביצים או לפעמים אפילו שמנת ואחר כך מתפלאים שיוצא לה יותר טעים.. חיברתי את המתכון בספר לעצות הבערך שקיבלתי בטלפון והגעתי לטעם ולריח, בערך, של פשטידת החצילים של סבתא רחל.

זמן הכנה: לא מתכון לרגע האחרון כלים ללכלך: לא חסר

בצק

½ כוס שמן

½ חבילת מרגרינה/חמאה

½ כוס מים

2 כפות חומץ

להמיס את כל החומרים בסיר על להבה נמוכה (לא להרתיח). להסיר מהאש ולהוסיף 3 כוסות קמח. לבחוש עד לקבלת בצק נעים ומעט שומני. לרדד את הבצק ולחלק לשני חלקים שווים. חלק אחד לפרוס על תבנית עגולה משומנת. להוסיף את המילוי ומעליו להניח את החצי השני של הבצק. לחורר את הבצק עם מזלג ולאפות בחום בינוני עד הזהבה.

מילוי

לקלות על האש שני חצילים בגודל בינוני. לקלף ולמעוך את החצילים.

מילוי בשרי:  לטגן בצל קצוץ, להוסיף 250 גרם בשר טחון, מלח ופלפל לפי הטעם. משחימים מעט את הבשר ומוסיפים את החציל המעוך לטיגון קצר. מסירים מהאש ומוסיפים 3 ביצים. מקררים מעט וממלאים את הבצק.

מילוי חלבי:  להוסיף לחציל המעוך 1 חבילת גבינה "טוב טעם" , ½ חבילה גבינה בולגרית, ½ חצי חבילה גבינה לבנה רכה, 3 ביצים, מלח ופלפל לפי הטעם.

בתאבון!

קיוויתי לכתוב בפוסט הזה שסיימנו את השירותים בקומה השניה. כנראה שהייתי יותר מדי אופטימית לחשוב שבשבעה ימים, שני זוגות ידיים וחתול אחד אפשר להספיק הכל. השבוע הראשון אם כך הוקדש להתרוצצויות בין החנויות ובתי המלאכה השונים. אחרי דפדוף באין ספור קטלוגים והשוואות מחירים הזמנו אריחים לבנים, כלים סניטריים, ברזים וקורות עץ לריצוף.

בין ביקור בחנות אחת לשניה התחלנו לפרק את השירותים הישנים, גלגלנו במדרגות את האסלה, הבידה, הכיור וכמעט נרמסנו על ידי אמבטית הפלדה. השלב הבא היה הסרת הקרמיקות והריצוף, חלוקת התפקידים היתה מאד ברורה, פייטרו שובר ומפיל על הרצפה את האריחים ללא רחמים ושרון עם את חפירה מעמיסה לדלי ומורידה לגינה. כנ"ל לגבי הריצוף, פייטרו משתולל עם המקדח ושרון עם הדלי סופרת מדרגות. כן כן, גם אני שאלתי למה אי אפשר לזרוק מהחלון?

התקדמנו מעולה, פירקנו הרסנו ושברנו הכל .את עבודות הצנרת והחשמל נעשה ביחד עם המטבח המיועד מכיוון שהוא נמצא בחדר הסמוך עם קיר משותף. הצצתי פנימה לתוך החדר וחשכו עיניי, ניירות, מסמכים, ספרים, תוכניות, דיסקטים, סרגלים, חותמות ושלל כלי כתיבה שהובאו לחדר לפני עשר שנים הישר מהמשרד שסילביו, אבא של פייטרו, סגר. כדי להפוך את החדר למטבח נצטרך למצוא מקום חדש לשרידי המשרד הישן עם עדיפות גבוהה למקום בבית של מישהו אחר. מריה, אמא של פייטרו לא הסכימה בשום פנים ואופן לקבל את האוצר. ניסינו אצל הדודה פיירה, את קובי החתול היא אמנם לא הסכימה לקבל אבל אולי נוכל לשכנע אותה לארח כמה ספרים, לא רק שקיבלנו תשובה שלילית בעליל, למחרת מצאנו בגינה שלנו את כל החפצים והרהיטים הישנים שפייטרו השאיר אצלה בדירה.

התחלתי להשלים עם העובדה שמה שנמצא בבית לא יוצא ממנו. הצטיידתי במסיכה, שואב אבק ושקיות אשפה למחזור בכל הצבעים והגדלים. עליתי חדורת מוטיבציה לחדרון בעליית הגג. פיניתי משם בדים ישנים, כדורי צמר, מסרגות, שמיכות, מצעים, מזוודות ישנות, תיבות עץ, שידות ורהיטים עתיקים, מאובקים ואכולים אך עם פוטנציאל אדיר לפרק ב' אצלי בסלון . ניקיתי את החדר וסידרתי לאורך הקירות מדפים וספריות, במרכז החדר שמתי שולחן, כסא ומנורה (ע"ע פינת עיון) . אחרי יומיים של ספירת המדרגות המובילות לגג סיימתי להעלות את כל מה שלא קיבלתי עליו אישור לזרוק ושלחתי לכל בני המשפחה הזמנה לפתיחה הרשמית של ארכיון סילביו פצ'יני.

טקס הפתיחה היה זריר, לא היו נאומים ובטח שלא כיבוד קל, הקהל התפזר ועשינו דרכינו למזבלה העירונית. כרטיס מועדון חינמי לתושבי העיר מקנה כניסה חופשית לאתר הזבל שם אפשר להפטר וגם למצוא כל גרוטאה אפשרית. עם נוף פסגות ההרים המושלגות ובתקווה להמשיך לייצר כמויות זבל גדולות, אנחנו יוצאים לפגרה של כמה שעות במדרונות הסקי.

! Arrivederci

החורף האירופאי בעיצומו, שלג, גשם וטמפרטורות אי שם באזור האפס. באופן מפתיע עד מאד מערכת החימום העתיקה חזרה לחיים אחרי 20 שנה של הפסקה. יש עוד דלק שיספיק לכמה ימים בהם נצטרך לחשוב על פתרון חדש, ירוק וזול. החלטנו להחליף את הגרוטאה במערכת הסקה מודרנית העובדת על גז שתהיה אחראית על חימום החדרים והמים.

חברת הגז חיברה אותנו לשירותיה לא לפני שחפרנו תעלה בגינה וחיברנו צינור נחושת לנקודה הראשית ברחוב. עד שיגיע הרכש החדש נצטרך לפרוס במרתף תשתית של צינורות מים, גז וחשמל שיחוברו למערכת ההסקה. פייטרו נסע להביא את הציוד והחומרים הדרושים לנו וידעתי שזה הזמן להתגבר על הפחדים שלי, בפעם הראשונה אני הולכת לפתוח את הדלת המובילה למרתף, באיטלקית Cantina ולגלות מה מסתתר למטה. לקחתי איתי את קובי (החתול) וירדנו לאט לאט במדרגות, פתאום נשמע קול חריקה, דלת מאובקת מעץ נפתחה. קובי רץ בחזרה למעלה- פחדן, אני הצצתי פנימה לתוך החדר החשוך. הצלחתי לראות בין קורי העכביש וענני האבק כלובי עץ תלויים לאורך הקירות ועל הרצפה מכלי זכוכית ענקיים. המשכתי הלאה, המדרגות הובילו אותי לחלל גדול, קירות אבן שעליהם תלויה הצנרת הישנה והחלודה ובאמצע מונחת מערכת ההסקה העתיקה. הייתי כל כך מסוקרנת ששכחתי מהפחד, חזרתי למעלה וניגשתי לתחקר את משפחת פצ'יני אודות החדר במרתף.

ממולינו ממש מתגוררים ההורים של פייטרו, את הבית שיפץ סילביו, אבא של פייטרו במו ידיו בשנות השבעים. האתגר שלו היה הרבה יותר מסובך משלנו מכיוון שהמבנה היה רפת עם גג רעפים וכמה מחיצות בוץ שם נפשו להן פרות ובהמות שונות. כל קיץ היו מעבירים את הפרות להרים לתקופה של ארבעה חודשים, מיוני עד ספטמבר, לאיזור ואל ג'רולה האלפיני (Val Gerola) שם היו מכינים מחלב הפרות גבינה בשם "ביטו". בסוף הקיץ היו חוזרות הפרות לעיירה ואת גושי הגבינה היו מיישנים בקנטינה בתוך כלובי העץ עם רשת הגנה מפני העכברים (מי רוצה חורים בגבינה לא שוויצרית?). אחרי השנה הראשונה הגבינה היתה מוכנה לאכילה אך עם השנים טעמה השתבח והסבלנות השתלמה. את גבינת הביטו מכינים עד היום על פי המסורת העתיקה, רק בחודשי הקיץ ורק בהרי האלפים בפרובינציה של סונדריו (Sondrio). ניתן לקרוא ולהתרשם באתר הרשמי www.bittocheese.com ואף מומלץ להגיע ולטעום!

Val Gerola

בצמוד לבית ההורים, מתגוררת הדודה פיירה בבניין שבעבר היה שייך לדודים של סבא פצ'יני. גם להם היתה קנטינה, שם היו מכינים יין למשפחה מהגפנים שגידלו בגינה. היום אין שום זכר לגפנים אבל הציוד הישן להכנת היין ומיכלי הזכוכית עדיין נמצאים במרתף. יצאתי לביקור בקנטינה של הדודה פיירה, שלוש קומות מתחת לקרקע של חדרים חשוכים ואפלים עמוסים בבקבוקי זכוכית וכלובי עץ אשר באחד מהם מיישן פייטרו גוש ביטו שקיבל במתנה מאיכר המתגורר בבקתה השכנה לבקתת העץ הישנה של משפחת פצ'יני בואל ג'רולה. הפיתוי היה עצום.. אבל בסופו של דבר החלטנו לחכות לפחות עד סוף העבודות.

השיעור בתולדות הגבינה וההיסטוריה של המשפחה הסתיים וחזרנו לעבודה. המערכת הגיעה ובקושי רב גלגלנו אותה למרתף, חברנו את כל הצינורות והחוטים ולחצנו על הכפתור הירוק. החדרים התחממו וסוף סוף היה אפשר להתקלח בלי דאגות (לפחות עד שיגיע חשבון המים ). עכשיו שחם ונעים לנו אנחנו מתחילים לבנות את השירותים בקומה שניה.

מי מאיתנו לא שאל את עצמו איפה מתחילים כאשר הוא ראה את הבית הפוך ומבולגן או את סל הכביסה עולה על גדותיו או אפילו את השולחן עמוס בניירת? המקרים שציינתי הם כלום לעומת המצב שבו היה שרוי הבית בויה וילאטיקו ולמרות זאת, בפעם הראשונה בחיי אני ניצבת מול כאוס גדול ויודעת בדיוק איפה מתחילים.

הכל התבהר לי אחרי המקלחת והקפה של הבוקר, אז זימנתי לישיבת חירום את פייטרו. “אני רוצה מקלחת ושירותים חדשים” דרשתי. לא בגלל שהאסלה כבר התנתקה מהרצפה או בגלל שהוילון של המקלחת החלודה נדבק לגוף, באמת שלא. הבעיה האמיתית היתה הצנרת. היה בה חור ומלבד הרטיבות והפטרת שנוצרה על הקיר הזרם היה חלש, כל כך חלש שלא הצלחתי להיפטר מהשמפו. הדרישה השניה היתה מטבח או לפחות פינת קפה ואם אפשר גם כיור וברז לשטוף את הספל. היתה דממה, פייטרו יצא מהבית מבלי להגיד מילה. אחרי שעה קלה חזר עם וילון חדש, קטלוג של איקאה ופטישון.

בזמן שפייטרו קדח אני דיפדפתי להנאתי בקטלוג ובחרתי לנו משטח עבודה, כיור וברז. ידענו שהמטבח יהיה זמני ולכן בחרנו בפתרון המהיר והיעיל ביותר. בכל מה שנוגע לשירותים, לשמחתי הרבה נמצאה הנזילה מתחת למקלחון ונאלצנו להחליפו באחד חדש ועל הדרך גם התפנקנו באסלה חדשה מודל שנות האלפיים.

בכדי למצוא את מקור הנזילה נקדחו כמעט כל הקירות בבית כולל חלקים נכבדים של הרצפה, דבר שעזר לנו להבין שמצב הצנרת בכי רע. צינורות הברזל שהונחו כמעט 80 שנה קודם היו חלודים לחלוטין. הדרך היחידה להמנע מקדיחת קירות באופן שיטתי תהיה החלפת הצנרת כולה. בעודי מהרהרת על הדודה פיירה, קובי החתול ואיך התגלגלנו למצב הזה, פייטרו כבר עשה דרכו לחנות קל וחומר המקומית והעמיס את המכונית בצינורות ומחברים.

אחרי שלושה ימים התקלחתי במקלחון חדש עם דלתות הזזה וזרם מים חמים חלומי שהפך למים קפואים בדיוק בשלב הקריטי, השמפו. הפעם היה זה פייטרו שקרא לי לשיחה, גמרתי את בלון הגז וככה בעצם גיליתי שגז לא גדל על העצים. למחרת התפננו לבניית המטבח, ניסרנו את המשטח, הכנסנו את הכיור, טעינו בחור של הברז, חיברנו את התנור לבלון הגז הרזרבי והופ – המטבחון שלי מוכן! ממחר עידן חדש, לא רק שאוכל להכין לי קפה בבוקר גם אכין לנו ארוחות צהרים וערב וכך אדלל באופן משמעותי את כמות הארוחות אצל מאמא (חמתי) מריה. בהזדמנות אני אקדיש פוסט על הרגלי האכילה של האיטלקים, כל אחד אצל המאמא הפרטית שלו ובינתיים, לפייטרו הגרגרן לא נותר אלא לקבל את הרפורמה שלי בהבנה.

שלב א' של השיפוץ הסתיים במהרה. קומת הקרקע מוכנה למגורים זמניים עם שירותים חדשים מהניילון, מטבחון קטנטן וקומפקטי, חדר שינה עם שני כיווני אוויר וחדר עבודה עם נוף לאגם. חברים יקרים,שלב החימום הסתיים, בשלב הבא אנחנו עולים קומה!