חום יולי אוגוסט בתחילת אפריל. שבוע של שמש ושלושים מעלות בחוץ הוציאו אותנו שוב לגינה ולא לבטן גב או מנגל בדשא. השנה החלטנו להקים גינת ירק קטנה בחצר. בחרנו חלקת אדמה שטופת שמש וזה המקום להודות לשכנים שכרתו את העץ הענקי שחלה בעקבות מזיק אסייתי כלשהו וחסם לנו את השמש בצהרים. סימנו את השטח המיועד ועם מעדר הפכנו (פייטרו ליתר דיוק) את האדמה והכנו אותה לקראת המפגש עם זבל הבקר.

לצורך העניין נסענו לחווה של אחד החקלאים באיזור שסיפק לנו את הזבל האורגני. הנוף המדהים, ההרים, הירוק והשמש החמימה לא רימזו בכלל על הטעות שעשינו כשיצאנו מהבית מבלי לחבר את הנגרר למכונית. על הטעות הזאת שילמנו ביוקר, עשרים קילומטר של נסיעה עם הראש מחוץ לחלון הרגישו כמו נצח שלא מריח ממש טוב.

בסופו של דבר הגענו הביתה, פייטרו פיזר את הזבל וערבב אותו היטב עם האדמה, אני כיבסתי את הבגדים והאוטו – הוא כבר שבוע עומד בגינה עם דלתות פתוחות ומתאושש. אחרי החוויה הלא כל כך נעימה יצאנו לנשום אוויר ריחני במשתלה, את הירקות נשתול על פי המלצות המומחים בסוף החודש אך בינתיים שידרגנו את הגינה בצמחי תבלין שונים, צמח יסמין שיטפס על מעקה המדרגות בכניסה ופרחים לאדניות שתלויות על צינור הגז שמעטר את חזית הבית.

את שבוע הגינון שעבר עלינו יחליף שבוע העיצוב שנערך מדי אפריל במילאנו והשנה בסימן חגיגות יובל שנים לתערוכה הבינלאומית לריהוט Salone del Mobile. לא פחות מ- 300.000 איש פוקדים את התערוכה אשר מתרחשת במוקדים שונים בעיר ומארחת כ- 2500 מציגים מכל העולם. אין ספק שזה אחד האירועים החשובים והמהנים בעיר שלחמישה ימים בשנה הופכת להפנינג ענק שכולו עיצוב.

העץ של השכנים

היה היה עץ

עודכן: יוני 2018

טעימה מהאגם: וארנה – בלאג׳יו – מנאג׳יו

את הבוקר מתחילים מעל העיירה וארנה (Varenna), בטירת וציו (Castello di vezio). יש חניה מסודרת מחוץ לכפר והליכה רגלית קצרה שעוברת דרך בתי האבן העתיקים מובילה לטירה, שם מתגלה תצפית פנורמית מרהיבה על האגם. בקיץ נערכת מדי יום הדגמת בזיירות שזוהי אמנות השימוש בבזים ובדורסים לצורך ציד. זהו ללא ספק אחד האתרים המיוחדים על האגם. משם יורדים לעיירת הדייגים וארנה לסיור בין הסמטאות הצרות והקסומות שלה והליכה לאורך הטיילת. צהריים מומלץ לאכול במסעדת הסלואו פוד Cavallino bianco שנמצאת מול תחנת המעבורת, אותה תוכלו לקחת לעיירה בלאג׳יו (Bellagio) שנמאצת בדיוק בנקודה בה מתפצל האגם לשתי זרועות. מעבר לטיול בעיירה עצמה מומלץ לבקר גם בגנים המטופחים של וילה מלצי (Villa melzi). את המשך היום אפשר להעביר בגדה המערבית של האגם, בעיירה מנאג׳יו (Menaggio) ולסיים את הטיול עם הגלידה הכי טובה בקומו שנמצאת על הטיילת של גראבדונה (Gravedona) או להמשיך לארוחת ערב במסעדה קה דה מאט (בעברית: בית משוגעים) שנמצאת גם היא בעיירה.
עוד על הדרך:  נקיק המים של בלאנו (Bellano) המכונה ״האיום״ בשל עוצמת הרעש שיוצר מפל המים. הכניסה בתשלום סמלי והמסלול קצר אך מרשים ביותר.
במרחק הליכה משם נמצא בית הקפה-קונדיטוריה LORLA שמומלץ בחום להתעכב עליו. המאפים, העוגות והפטיסרי שלהם לא פחות מ-מושלמים!

נקודת תצפית ממבצר וציו

הגנים של וילה מצלי

בלאג׳יו

טעימה מהעמק: משמורת הציפורים ועד מורבניו

את המסלול הזה אפשר לעשות גם עם רכב וגם על אופניים. שביל אופניים מסודר יוצא מהפיאצה של קוליקו, שם גם ניתן להשכיר ציוד רכיבה, ומגיע עד לעיר מורבניו (Morbegno) דרך כל האתרים המומלצים כאן. דרך חוף הרחצה הצפוני של קוליקו נכנסים לשמורת הציפורים הנודדות פיאן די ספניה (Pian di Spagna). בין השנים 1535-1706 שלטו באיזור הספרדים והשאירו באיזור שני מונומטים חשובים ופתוחים עבור מבקרים: המבצר הצבאי פאונטס (Forte di Fuentes) והכנסיה הרומנסקית סאן פדלינו (San Fedelino). הפסקת צהריים אפשר לעשות באגריטוריסמו לה פיורידה (La Fiorida), במקום פינות חי, מדשאות, מסעדה, חדרי אירוח, טיפולי ספא וחנות בה תוכלו לרכוש מהתוצרת המקומית. הנקודה הבאה היא העיר מורבניו, בימי שבת מתקיים שוק גדול במרכז העיר וכמעט בכל סופשבוע תמצאו דוכני עתיקות ויד שניה לאורך סמטאות העיר העתיקה. לא לפספס, חוזרת, לא לפספס, את חנות הגסטרונומיה  האחים צ׳פוני (Fratelli Ciapponi), היא נפתחה בשנת 1885 ושנכנסים פנימה נראה כאילו כלום לא השתנה מאז. מעבר לסחורה המקומית שנמכרת בה, מתחבאים בחנות שני מרתפים מרשימים ועמוקים, האחד ליינות והשני לגבינת הביטו שמיוצרת בעמק הוולטינה.

מסלול רכיבה לאורך נהר האדה

La Fiorida

Fratelli Capponi

טעימה משוויץ: מקיאבנה ועד סוליו

מתחילים את היום בעיר קיאבנה (Chiavenna), לא לוותר על קפה ומאפה בבית הקפה מסטאיי (Mastai) שנמצא על הרחוב הראשי. אחרי שיטוט במרכז העתיק של העיר ובמבנים ההיסטורים שיש לה להציע, מומלץ לבקר בארמון המרהיב מתקופת הרנסנס, ורטמאטה פרנקי (Vertemata) שנמצא בעיירה הסמוכה, פיורו (Piuro). בהמשך הדרך הראשית נמצאים המפלים העוצמתיים אקווה פראג׳יה (Acqua fraggia) שנופלים מגובה של אלפיים מטרים, אליהם ניתן להגיע בקלות מנקודת החניה. בחזרה לכביש הראשי, נסיעה של מספר דקות ומגיעים לגבול עם שוויץ. מומלץ לבקר בעיירה הציורית סוליו (Soglio) שמספקת תצפיות מרהיבות על האלפים השוויצרים. אם תרצו לטעום עוד קצת מהיופי והסדר השוויצרי, העיר סן מוריץ והדרך אליה, העוברת בין הרים ושלושה אגמים, נמצאת פחות משעה נסיעה מהגבול. בחזרה לאיטליה – שתי אופציות לארוחת ערב: ראשונה, סמוך לגבול, מסעדה מקומית שמתהדרת בכוכב מישלן – לאנטרנה ורדה והשניה, בעיר קיאבנה, גם כן מטבח מקומי ומוקפד – מסעדת אומו סלבאטיקו (בעברית: פרא אדם).

Acqua Fraggia

Chiavenna

Soglio

אני מתה על סופרים בחוץ לארץ. אני יכולה להסתובב בהם שעות, לסרוק שורה-שורה, מדף-מדף ולהעמיס לאט לאט את העגלה במוצרים שאין אצלנו. אנחנו גרים על הגבול עם שוויץ ויוצא לנו לעבור אותו בתדירות גבוהה ולמרות זאת הסופר השוויצרי עדיין נחשב אצלי חוץ לארץ. השבוע  במחלקת הירקות מצאתי אבוקדו ופומלות מישראל שעשו דרכם הישר לקופה. האבוקדו עוד צריך להבשיל והפומלה – התחסלה מיד. כדי להישאר עם עוד קצת טעם של פומלה את הקליפות לא זרקתי והכנתי מהן על פי ההסברים של סבתא רחל קליפות פומלה מסוכרות.

מצרכים לשלוש צנצנות:

1 פומלה גדולה
1 ק"ג סוכר
3 כוסות מים
½ כפית מלח לימון

אופן ההכנה:

מקלפים את הפומלה ומסירים בעזרת סכין או קולפן את החלק החיצוני  והירקרק של הקליפה. מכניסים את הקליפות לסיר עם מים ומרתיחים, מסירים מהאש, מסננים ושוטפים היטב את הקליפות. חוזרים על פעולת ההרתחה שלוש פעמים עד שיוצאים מים נקיים. חותכים את הקליפות לקוביות קטנות ומניחים במסננת. מבשלים בסיר שלוש כוסות מים ו-1 ק"ג סוכר, לאחר ההרתחה מוסיפים מלח לימון ואת הקליפות וממשיכים לבשל על אש קטנה עד שכמעט ונעלמים הנוזלים. טיפ מסבתא רחל: כדי להיות בטוחים אם זה מוכן- שמים כף בפריזר לכמה דקות, מוציאים ומטפטפים עליה את הנוזל – אם זה מתקשה מיד סימן שזה מוכן. מעבירים מיד לצנצנות וסוגרים היטב.

באיחור רב ולא אופנתי במיוחד אך אופייני מאד לאיטלקים הגיע אלינו משלוח הכלים הסניטרים שכולל אמבטיה, אסלה, בידה, כיור וברזים. את הכיור המלבני  עם הפינות המעוגלות  של חברת גלובו קרמיקה האיטלקית החלטנו להניח על משטח עץ ולצורך כך יצאנו לסרוק את המנסרה הישנה של סבא רבא פ'ציני.

את המפעל לעיבוד עצים הוא הקים בשנות העשרים של המאה שעברה על שפת אגם קומו בעיר קוליקו, לשם הגיעו בולי עץ שייבא מכל רחבי אירופה. המנסרה עברה בירושה לסבא פצ'יני  ובהמשך לאבא (פצ'יני) של פייטרו ונסגרה בשנות השבעים. המבנה והסככה נמצאים עדיין בבעלות המשפחה, מעט נטושים, מעט מאובקים אך מכילים בתוכם אין ספור אוצרות ומציאות.

באחד החדרים מצאתי עשרות גלגלות ברזל וגליל ענק של כבל מתכת אשר שימשו להעברת בולי העץ מההרים עד לדרך הסלולה. את כבל המתכת היו מותחים בין הנקודה הגבוהה של היער לנקודה הנמוכה ועליו היו תולים את הגלגלות שנשאו את בולי העץ הכרותים. את בולי העץ היו מעמיסים על משאיות שהביאו את העץ למנסרה שם היו מעבדים את הבולים למוצר ביניים בצורת לוחות עץ. הצצתי מהחלון המשקיף הישר לחצר של השכן שהיה בעל המאפייה בעיר, על הקיר נשענים להם שני  זוגות אופניים, הירוקות שימשו לחלוקת לחם בעיירה והשחורות עברו בין הבתים והציעו שירות להשחזת סכינים.

לשמחתי (לא תמיד) הרבה משפחת פצ'יני לוקה במקרה חמור של שמירת חפצים ואסיפת ג'אנק ולוח העץ שישמש לרהיט עבור הכיור החדש נמצא. מצאתי גם שולחן עץ מסיבי עתיק שאשמח לארח בחדר האוכל בתום השיפצוים, קורות עץ שיהפכו למדפים ומראה ישנה עם מסגרת עץ דקה. בביקור הבא במנסרה נגיע עם כפפות ובגדי עבודה, נעמיס את העצים הדרושים לנו לריהוט חדר השירותים ונעביר אותם לנגריית הבית.

לכבוד כניסתו הרשמית של האביב – פוסט סגלגל במיוחד. אחרי קרש הגיהוץ שקיבלתי מחמותי הפעם הגיעה מתנה שווה במיוחד! פרחי סיגליות מסוכרים הישר מהעיר פארמה (Parma) הנמצאת בצפון איטליה. מדובר בעלי כותרת של פרחים ממשפחת הסגלים אשר נקטפו בשעות הבוקר המוקדמות וצופו בסירופ סוכר. מתקבלת סוכריה בצורת עלי כותרת, סגולה, מנצנצת וריחנית במיוחד, מגישים אותה לצד הקפה או מקשטים איתה עוגת וקינוחים.

אני עוד לא החלטתי מתי ואיזה קינוח להכין ולקשט בסיגליות המסוכרות אבל בינתיים יצאתי לסיבוב בגינה לבדוק את מצב הסיגליות שלי.. שאולי יום אחד יהפכו גם הן לסוכריות.

מתכון לאמפנדות של סבתא שלי, ברטיטה. עשה איתה עלייה מצ׳ילה ואהוב מאד על כל המשפחה. המתכון ל- 20 אמפנדות, מאד לא מסובך אך דורש זמן איכות במטבח.

להכנת הבצק:

2.5 כוסות קמח רגיל
2.5 כוסות קמח תופח
1 כפית מלח
1 כפית סוכר
½ כוס שמן חם
1 כוס חלב פושר
2 חלמונים

מערבבים בקערה קמח, מלח וסוכר. יוצרים גומה באמצע ויוצקים לתוכה את השמן, מערבבים ומוסיפים את החלב. מוסיפים את החלמונים ולשים ביד עד לקבלת בצק רך ואחיד. מניחים מעל מגבת ונותנים לבצק לנוח כחצי שעה.

להכנת המילוי:

500 גר' בשר טחון
2 פרוסות של חזה עוף
3 בצלים
1 כפית סוכר
מלח,פלפל, אורגנו וצ'ילי חריף
זיתים מגולענים
חופן צימוקים
5 ביצים קשות

מבשלים את חזה העוף בסיר עם מים וחותכים לרצועות דקיקות (או טוחנים). חותכים את הבצל לקוביות קטנות ומטגנים אותו עד להזהבה, מוציאים מהמחבת ומטגנים את הבשר עד שהוא מחליף צבע (לא יותר מדי שלא יתייבש). מחזירים את הבצל, מוסיפים את העוף ומתבלים עם סוכר, מלח, פלפל, אורגנו וצ'ילי. מוסיפים חופן צימוקים וזיתים ומניחים למילוי להתקרר. מבשלים את הביצים, מקלפים וחותכים לרבעים.

להרכבת האמפנדס:

מרדדים את הבצק דק ויוצרים עיגולים בקוטר של עד 10 ס"מ (צלחת קטנה) במרכז העיגול מניחים כף וחצי מהתערובת, מוסיפים רבע ביצה קשה, סוגרים את הבצק ומהדקים את הקצוות. מסדרים בתבנית מצופה בנייר אפייה ואופים בתנור שחומם מראש בחום בינוני עד להשחמה.

אנחנו נמצאים באמצע חודש מרץ ומתחילים להריח את בוא האביב. הימים יותר ארוכים, מזג האוויר משתפר ובסופר פתחו פינת מבצעים חדשה למוצרי גינון. באותה התקופה בשנה שעברה קיבלתי מחמותי פרחים ואדניות, גם השנה היא הפתיעה אותי עם מתנה – קרש גיהוץ. ניסיתי למצוא הסברים שונים כדי להבין את פשר הדבר אך לצערי הגעתי למסקנה אחת בלבד, כנראה שלא אוכל לשלוח אליה לגיהוץ את הבגדים של פייטרו לנצח. חבל, זה דווקא היה סידור נוח.

ניצלנו את הימים היפים כדי להתאוורר מעט מהאבק, חשבתי שזה יהיה נחמד עד שהבנתי במה מדובר – מהפח אל הפחת. היינו צריכים למצוא (בחפירות) את צינור הביוב שחוצה את הגינה, לחשוף את כולו ולחבר שתי נקודות ניקוז חדשות במרחק של 6 מטרים אחת מהשניה. אחת מכיוון שהצינור ביוב של השירותים אכול לחלוטין ונצטרך להחליפו בצינור חדש והנקודה השניה כהכנה לשירותים שנבנה בחדרי האירוח.

קובי השתעשע מאד ובחן את כישוריו בקפיצה מעל התעלה, כנראה שחוש הריח שלו פחות רגיש משלי כי אני קיפצתי לצד השני של הגינה. פייטרו הגיבור המשיך בחיבור צינורות הביוב, חפירות וקדיחות ואני עברתי לעבודות גננות. גזמתי את ענפי השיחים שמקיפים את הגדר, את ענפי עץ המשמש שהתחיל כבר לפרוח ואת ענפי עץ הדובדבן, שתלתי עציץ מרווה שקיבלתי מהשכנה והוצאתי החוצה את עציצי ההיבסקוס שנחו להם במרפסת השמש בתקופת החורף.

למשמע צלילי התזמורת לקחנו הפוגה קלה מהעבודות בחוץ ביום השמש החמים והריחני, למי יותר ולמי פחות. הלכנו בעקבות המנגינה והגענו לכיכר העירייה של קוליקו שם ערכו טקס הצדעה ליחידת האלפינים בעבר ובהווה. את הדרך חזרה הביתה ולעבודה המחכה לנו הארכנו דרך הפיאצה על שפת האגם שהתמלאה במשפחות וחברים של חובשי הכובע עם הנוצה והפונפון.

המתכון לטארט התותים נולד כמבצע. אחותי חזרה מצרפת וביקשה ממני לשחזר את עוגות התותים שטעמה בכל בולונז'רי אפשרי  ברחבי המדינה. אחרי נסיונות רבים אפשר לומר שהמבצע הסתיים בהצלחה והמתכון שקיבל את אישורה נמצא. את הקרם אפשר לעשות בשיטת העצלנים עם אינסטנט פודינג וניל או עם קרם פטיסייר מבושל. המתכון לקרם פשוט ומשדרג את העוגה פלאים.

להכנת בצק פריך:

2 כוסות קמח רגיל

¼ כוס סוכר

125 גר' חמאה קרה חתוכה לקוביות

2 חלמונים

1 כפית וניל

2-3 כפות מים קרים

קליפת לימון מגורדת

בקערה למעוך עם האצבעות חמאה וקמח עד לקבלת תערובת פירורים. להוסיף את הסוכר ולערבב. להוסיף וניל, מים, קליפות לימון ובסוף את החלמונים. ללוש עד לקבלת בצק אחיד ולהכניס למקרר לשעה.

להכנת קרם פטיסייר:

500 מ"ל חלב

100 גר' סוכר

50 גר' קמח

4 חלמונים

קליפה מחצי לימון (חתוכה גס, לא מגורדת) / מקל וניל

לערבב בסיר על להבה קטנה חלב, סוכר וקליפת לימון או וניל. כשהסוכר נמס להוסיף חלמונים אחד אחד ולבסוף את הקמח תוך כדי ערבוב מתמיד בעזרת מטרף ידני. לערבב עד הסמכת הקרם (לוקח כמה דקות, לא להתייאש)  במידה הרצויה ולהוריד מהאש. להעביר את הקרם לקערה, להוציא את קליפת הלימון ולהניח על הקרם ניילון נצמד כדי למנוע היווצרות קרום. לצנן במקרר עד הרכבת העוגה.

להכנת התותים:

500 גר' תותים

1 כף סוכר

1 כף ברנדי/ליקר

לחתוך את התותים לפרוסות/רבעים/חצאים לערבב בקערה עם הסוכר והברנדי.

להרכבת העוגה:

מורחים את הקרם על גבי הבצק האפוי ומסדרים את התותים מעל. ניתן לצפות בג'לי אדום בטעם תות או בג'לי שקוף ללא טעם. לצנן במקרר עד ההגשה.

בויוס נאפה אצלנו בבית בכל הזדמנות אפשרית – ניקיונות המקרר מגבינות, ארוחות ערב, אורחים, פיקניקים, טיולים, ימי הולדת וכו' וכו'. אני אמנם נמצאת במרחק של 3000 ק"מ מהבית אבל ריח הבויוס שיוצא מהתנור מטיס אותי הישר לשולחן העגול במטבח של אמא שלי, עם בויוסים טריים וחמימים, ירקות חתוכים וגבינה לבנה – הכי בית שיש. המתכון פשוט  ואפשר להשתמש בכל סוגי הגבינות.

• בויוס – לחמניות גבינה
• 250 גר' גבינה לבנה
• 200 גר' גבינה בולגרית/מלוחה
• 2 ביצים
• 1.5 כוסות קמח תופח
• ½ כוס שמן
• ½ כוס גבינת פרמזן/צהובה מגורדת
• מערבבים את כל החומרים בקערה ביד או במיקסר עד לקבלת בצק רך ואחיד. בעזרת שתי כפיות עורמים תלוליות בתבנית מרופדת בנייר אפייה. מפזרים מעל כל תלולית מלח גס / גבינה מגורדת / סומסום / קצח /… ואופים בתנור שחומם מראש על 180 מעלות עד שהמאפים זהובים ויפים.

השבוע פייטרו הכיר לי את השפכטל. המשימה – הורדת הטפטים מהקיר בחדר שינה של סבתא רבא פצ'יני. הם אמנם חינניים ועם סיפור חיים לא מבוטל אבל יש לי הרגשה שיהיה לי קצת קשה להרדם בחדר מוקף מוטיבים פרחוניים שהצהיבו עם השנים. לקחתי את ידידי החדש והתחלתי לגרד ולגרד ולגרד ולגרד…אחרי שעה קלה שמתי לב שאני עדיין עומדת באותה הנקודה בדיוק. התחלתי להפנים את הרעיון שהשפכטל הולך להפוך במהרה מסתם ידיד לחבר הכי טוב בעולם, ביחד נזמזם, נקשקש, נקטר ונהרהר בשביל מה צריך אלף שכבות בשביל להדביק טפט על הקיר.

החברות הזאת נרקמה לאחר שגיליתי שמלט לא יורד בכביסה (קשה לי להיפרד גם מבגדי העבודה) והשארתי לפייטרו את התענוג לערבב צמנט ומים ולסתום את תעלות החשמל. התרגיל הזה עלה לי ביוקר. פייטרו שכח את צינור המים פתוח בקומה למעלה וגילינו את זה רק כשהתחיל לרדת עלינו גשם בקומת קרקע. אחרי תרגול גשם שערכנו יום קודם לכן בעקבות קדיחה בטעות בצינור המים החמים של ההסקה, אפשר בהחלט לומר שניכרה השתפרות והתייעלות באופן מיקוד הבעיה, הנחת הדלאיים בנקודות הקריטיות והצלת הפריטים הרגישים למים.

אחרי המבול חזרנו לעבודה, פייטרו במטבח ואני בחדר שינה. רצפת העץ המקורית במצב מעולה וגם הרהיטים העתיקים מעץ שכוללים: מיטה זוגית, שתי שידות לילה, שידה אחת גדולה עם מראה, שידת טואלט (קומודה) עם מראה וארון שלוש דלתות עם שלוש מראות, כמובן. התקופה, העיטורים וריבוי המראות מצביעים על כך שהריהוט בסגנון הליברטי שנולד בבלגיה בסוף המאה ה-19 והגיע למילאנו בתחלית המאה ה -20 בשם "פלוראלה". קיוויתי למצוא הפתעות בארונות, אבל הבית נפרץ לפני כמה שנים ונגנבו ממנו כל התכשיטים והתמונות. בכל זאת ניסיתי את מזלי  (גשם זה ברכה, לא?) ובאחת המגירות מצאתי מעטפת נייר לבנה ובתוכה שרשרת זהב של סבתא פצ'יני.

עוד לא לגמרי החלטנו לגבי הריהוט, האם להשאיר אותו בחדר השינה, להעביר אותו לחדר אחר או לפנות לחנות או לאספן עתיקות. מזל שיש לי ולחברי הטוב, שפכטלוני – מקרוני, עוד הרבה זמן לחשוב על זה בין גירוד שכבה אחת לשניה, לשלישית, לרביעית, לחמישית וכן הלאה..