החורף האירופאי בעיצומו, שלג, גשם וטמפרטורות אי שם באזור האפס. באופן מפתיע עד מאד מערכת החימום העתיקה חזרה לחיים אחרי 20 שנה של הפסקה. יש עוד דלק שיספיק לכמה ימים בהם נצטרך לחשוב על פתרון חדש, ירוק וזול. החלטנו להחליף את הגרוטאה במערכת הסקה מודרנית העובדת על גז שתהיה אחראית על חימום החדרים והמים.

חברת הגז חיברה אותנו לשירותיה לא לפני שחפרנו תעלה בגינה וחיברנו צינור נחושת לנקודה הראשית ברחוב. עד שיגיע הרכש החדש נצטרך לפרוס במרתף תשתית של צינורות מים, גז וחשמל שיחוברו למערכת ההסקה. פייטרו נסע להביא את הציוד והחומרים הדרושים לנו וידעתי שזה הזמן להתגבר על הפחדים שלי, בפעם הראשונה אני הולכת לפתוח את הדלת המובילה למרתף, באיטלקית Cantina ולגלות מה מסתתר למטה. לקחתי איתי את קובי (החתול) וירדנו לאט לאט במדרגות, פתאום נשמע קול חריקה, דלת מאובקת מעץ נפתחה. קובי רץ בחזרה למעלה- פחדן, אני הצצתי פנימה לתוך החדר החשוך. הצלחתי לראות בין קורי העכביש וענני האבק כלובי עץ תלויים לאורך הקירות ועל הרצפה מכלי זכוכית ענקיים. המשכתי הלאה, המדרגות הובילו אותי לחלל גדול, קירות אבן שעליהם תלויה הצנרת הישנה והחלודה ובאמצע מונחת מערכת ההסקה העתיקה. הייתי כל כך מסוקרנת ששכחתי מהפחד, חזרתי למעלה וניגשתי לתחקר את משפחת פצ'יני אודות החדר במרתף.

ממולינו ממש מתגוררים ההורים של פייטרו, את הבית שיפץ סילביו, אבא של פייטרו במו ידיו בשנות השבעים. האתגר שלו היה הרבה יותר מסובך משלנו מכיוון שהמבנה היה רפת עם גג רעפים וכמה מחיצות בוץ שם נפשו להן פרות ובהמות שונות. כל קיץ היו מעבירים את הפרות להרים לתקופה של ארבעה חודשים, מיוני עד ספטמבר, לאיזור ואל ג'רולה האלפיני (Val Gerola) שם היו מכינים מחלב הפרות גבינה בשם "ביטו". בסוף הקיץ היו חוזרות הפרות לעיירה ואת גושי הגבינה היו מיישנים בקנטינה בתוך כלובי העץ עם רשת הגנה מפני העכברים (מי רוצה חורים בגבינה לא שוויצרית?). אחרי השנה הראשונה הגבינה היתה מוכנה לאכילה אך עם השנים טעמה השתבח והסבלנות השתלמה. את גבינת הביטו מכינים עד היום על פי המסורת העתיקה, רק בחודשי הקיץ ורק בהרי האלפים בפרובינציה של סונדריו (Sondrio). ניתן לקרוא ולהתרשם באתר הרשמי www.bittocheese.com ואף מומלץ להגיע ולטעום!

Val Gerola

בצמוד לבית ההורים, מתגוררת הדודה פיירה בבניין שבעבר היה שייך לדודים של סבא פצ'יני. גם להם היתה קנטינה, שם היו מכינים יין למשפחה מהגפנים שגידלו בגינה. היום אין שום זכר לגפנים אבל הציוד הישן להכנת היין ומיכלי הזכוכית עדיין נמצאים במרתף. יצאתי לביקור בקנטינה של הדודה פיירה, שלוש קומות מתחת לקרקע של חדרים חשוכים ואפלים עמוסים בבקבוקי זכוכית וכלובי עץ אשר באחד מהם מיישן פייטרו גוש ביטו שקיבל במתנה מאיכר המתגורר בבקתה השכנה לבקתת העץ הישנה של משפחת פצ'יני בואל ג'רולה. הפיתוי היה עצום.. אבל בסופו של דבר החלטנו לחכות לפחות עד סוף העבודות.

השיעור בתולדות הגבינה וההיסטוריה של המשפחה הסתיים וחזרנו לעבודה. המערכת הגיעה ובקושי רב גלגלנו אותה למרתף, חברנו את כל הצינורות והחוטים ולחצנו על הכפתור הירוק. החדרים התחממו וסוף סוף היה אפשר להתקלח בלי דאגות (לפחות עד שיגיע חשבון המים ). עכשיו שחם ונעים לנו אנחנו מתחילים לבנות את השירותים בקומה שניה.