יום ראשון, עדיין סוף שבוע, מוקדש בעיקר לעבודות גננות. אחרי כמעט שנה של התחמקות הגיע התור שלי ללמוד איך מפעילים את המפלצת שמכסחת את הדשא. שימי צ'וק, תמשכי את החט וקדימה לעבודה. אחרי שעה קלה של ריצה אחרי המכסחת, לרוב בקווים ישרים (לפחות השתדלתי), סיימתי בהצלחה את המלאכה והוסמכתי לתפקיד החד-שבועי והלא ממש נכסף של כיסוח הדשא.

אחרי התאוששות זריזה מחווית הכיסוח עברתי לגינת הירק שבינתיים הפכה לג'ונגל אחד גדול. העגבניות גדלו בלי הכרה, עלי הזוקיני התפשטו לכל עבר, החסות הצמיחו אין סוף עלים ורק החצילים ממושמעים, עומדים להם יפה במקומם. קבענו באדמה מוטות במבוק שאליהם קשרנו את ענפי שיחי העגבניות שקרסו מעומס העגבניות. ניסינו להשתלט על כל הצמחים כדי שכל אחד ישאר בטריטוריה של עצמו גם אם היא קטנה מדי, שנה הבאה נשתדל לכבד יותר את המרחקים בין הצמחים.

שעת ארוחת הצהרים כבר התקרבה ולגדר הגיעה אמא של פייטרו עם פסטה טריה שהוחלפה בעבור חסות טריות הישר מהגינה. לצהרים אכלנו סלט חסה עם עגבניות מיובשות תוצרת בית סיציליאני וקוביות גבינת ביטו ואת הפסטה עם רוטב פסטו מאולתר -עלי בזיליקום ונענע מהחצר שנקצצו יחד עם אגוזי לוז וחתיכת פרמזן ועורבבו יחד עם שמן זית. לקינוח טעמנו את התותים הראשונים שהבשילו, אדומים, מתוקים ובעיקר בטעם אמיתי של תות שדה. אין ספק שגינת הירק דורשת לא מעט השקעה אך התוצאה בהחלט מוצאת חן בעינינו ושווה את המאמץ.

אחרי הצהרים השתנה מזג האוויר וענן שחור כיסה את אזורינו והוריד עלינו (בעיקר עליי) גשמי ברכה שאילצו אותנו לסיים את העבודות בחוץ. לא יכולתי לבקש טיימינג יותר מוצלח מזה, התנערתי משאריות הדשא, העלים והבוץ ועברתי למטבח לאפות עוגיות תפוחים וגרנולה שהתחסלו תוך רגע לצד כוס תה.

מתכון בהמשך, שיהיה שבוע טוב!